ו' נ' המוסד לביטוח לאומי

1. התובע הגיש תביעה לקבלת הפרש דמי שיקום מקצועי כנפגע עבודה בסך של 5,670 ₪. לטענתו הוא זכאי לדמי שיקום מקצועי הן במסגרת נכות כללית והן במסגרת נפגעי עבודה ולכן הוא מבקש שהזכאות לשיקום מקצועי תמומש במסגרת נפגעי עבודה מאחר שדמי השיקום בדמי העבודה גבוהים מדמי השיקום המשולמת במסגרת נכות כללית. הנתבע שילם לתובע דמי שיקום במסגרת נכות כללית ודחה את טענת התובע.

2.הדיון היום נקבע לדיון מקדמי אולם הצדדים הסכימו שהשאלה שעומדת לדיון האם השיקום המקצועי צריך להשתלם מכוח הנכות הכללית או מכוח הנכות מהעבודה, ולכן סיכמו בעל פה וביקשו שפסק הדין יינתן על סמך הסיכומים.

3.התובע טען שתביעתו למתן שיקום מקצועי במסגרת נפגעי עבודה קדמה למועד ההכרה בזכאותו לשיקום מקצועי במסגרת נכות כללית. לטענתו ביום 9.10.13 קיבל מכתב כי הפגיעה מתאריך 1.6.13 הוכרה כתאונת עבודה ולכן יש לראות את פנייתו לשיקום מקצועי מיום 11.7.13 כמזכה אותו בשיקום במסגרת נפגעי עבודה.

4.ב"כ הנתבע טענה כי במהלך השנים שילם הנתבע לתובע לו זכאות לנכות כללית מעל 240,000 ₪ בעבור דמי שיקום, החזר נסיעות, שכר לימוד וציוד לימודי בגין ההכשרות שעבר בנוסף לקצבת נכות כללית חודשית. לטענתה, התובע פנה לקבלת שיקום מקצועי מכוח זכאותו לנכות כללת ביום 11.7.13 וזכאותו אושרה ביום 9.9.13 ובתוך כך למד התובע בתוכנית השכלה גבוהה בתואר ראשון במשפטים.

דיון והכרעה:

5.ליקוי שמיעה ממנו סובל התובע הוכר על ידי הנתבע כפגיעה בעבודה ביום 9.10.13, כאשר ההכרה היא בגין פגיעה מיום 1.6.13. ועדה רפואית לעררים בהתכנסותה מיום 18.3.15 קבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור 15% מיום 23.7.13. לאור קביעה זו שולם לתובע מענק נכות ביום 20.4.15 בסך של 10,879 ₪.

6.התובע פנה לקבלת שיקום מקצועי ביום 11.7.13, כלומר לפני המועד שקיבל את מכתב הנתבע מיום 9.10.13 לפיה הפגיעה מיום 1.6.13 הוכרה כתאונת עבודה ולפני מועד התכנסות הוועדה הרפואית שקבעה דרגת נכות מיום 23.7.13, כך שהתובע אינו זכאי לשיקום מקצועי מתוקף הנכות מעבודה שנקבעה לו מאחר שהגיש את הבקשה כאשר נכותו הייתה נכות כללית ועדיין לא הוכר כנפגע עבודה.

זאת ועוד, בהתאם לתקנה 9 (א) (2) לתקנות הביטוח הלאומי (שיקום מקצועי) – התשט"ז – 1956, נפגע שניתן לו שיקום מקצועי יקבל את ההפרש שבין קצבת הנכות המשתלמת לו ובין קצבת הנכות שהייתה משתלמת לו אילו דרגת נכותו הייתה 100%. כלומר הזכאות לתשלום מכוח תקנות הביטוח הלאומי היא רק כהשלמה לקצבה המשתלמת כאשר משתלמת קצבה. לתובע משתלמת קצבת נכות כללית ולכן דמי השיקום ישולמו כהשלמה לקצבה המשתלמת בנכות כללית. התובע אינו מקבל קצבה בגין הפגיעה בעבודה מאחר שדרגת נכותו נמוכה מ – 20%.

7.לאור האמור, דין התביעה להידחות. דמי השיקום ישולמו מכוח הקצבה המשתלמת באופן שוטף, כלומר בהתאם לקצבת הנכות הכללית.