ב"ל 39413-01-14 המוסד לביטוח לאומי נ' קוזה

המשיבה נפגעה בפיגוע חבלני. האם נפלו טעויות בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים בקביעת אחוזי הנכות של המשיבה – זוהי הסוגיה העומדת להכרעתי.

העובדות:

1. לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 16/12/13, בתחום נפגעי פעולות איבה, בהתאם לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה – תש"ל 1970 (להלן: "הועדה"), אשר קבעה כי נכותה של המשיבה הינה בשיעור כולל של 47% בגין ליקויים שונים (להלן: "החלטת הוועדה").

2. המשיבה, ילידת 1958, נפגעה פגיעות שעיקרן בתחום האורתופדי, מפיצוץ מטען נפץ באוטובוס, במהלך פיגוע חבלני שאירע בשנת 2012.

3. המערער הגיש ערעורו על החלטת הועדה. המשיבה הגישה מצידה ערעור שכנגד על החלטת הועדה (המערערת שכנגד תכונה להלן: "המשיבה").

    

   טענות הצדדים:

4. טענות המערער הינן בתמצית, כדלקמן:

   • הועדה התאימה למשיבה את סעיף 49(2)ב לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן: "התקנות") הכולל בתוכו ממילא גם את האצבעות והוסיפה על סעיף זה גם סעיף נכות ספציפי נוסף בגין האצבעות – סעיף 51(9)(א). מדובר בקביעה שגויה של כפל נכות. יתכן שהדבר נובע מטעות סופר, שכן בפרק הסיכום והמסקנות אין זכר לסעיף הליקוי הנוסף שנבחר.

   • משמדובר בנכות מסוג זה בשתי הגפיים, יש מקום לשקול חיבור קומולטיבי לפגמים ואז לערוך חישוב משוקלל. בענייננו היה חישוב כאמור מביא לנכות משוקללת בשיעור 38%. מכל מקום, אפשרות זו צריכה להיבחן ע"י הועדה. משהועדה כלל לא התייחסה לענין זה – לא לחיוב ולא לשלילה, מדובר בפגם משפטי המחייב החזרת העניינה של המשיבה לועדה, על מנת שזו תשקול את אופן החישוב האמור ותבהיר את חישוביה.