ב"ל 38833-12-13.28

בפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) – החמרת מצב מיום 1/7/13 ומיום 11/11/13 (להלן: "הועדה"), אשר דחתה את ערעורו של המערער וקבעה כי אין החמרה במצבו (להלן: "החלטת הוועדה").

המערער נפגע בשנת 1998 במהלך עבודתו, בתאונה אשר הוכרה כתאונת עבודה (להלן: "תאונת העבודה").

בועדה רפואית מיום 26/6/12 נקבעה למערער נכות בשיעור 50% החל מיום 5/6/12. המשיב ערער על החלטה זו של הועדה וביום 24/12/12 ניתנה החלטת ועדה רפואית לעררים אשר קיבלה את ערעור המשיב וקבעה כי אין החמרה במצבו הרפואי של המערער, בכל הנוגע למצבו הנפשי. על החלטת הועדה מיום 24/12/12 הוגש ערעור בתיק ב"ל 18477-02-13, וביום 8/4/13 ניתן פסק דין ונקבע בהסכמת הצדדים, כדלקמן (להלן: "פסק הדין המחזיר"):

"עניינו של המערער מוחזר לועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שתתייחס לחוות דעת ד"ר קוריצקי מיום 18/11/12 ולמכתביו של ד"ר אלי לפקיפקר מימים 12/8/12 ו- 7/9/09 לאור האמור בהם תשקול מחדש את עמדתה.

המערער ובא כוחו יוזמנו לטעון בפני הועדה.

על הועדה לנמק את החלטתה."

בעקבות פסק הדין המחזיר התכנסה הועדה בשנית לדון בעניינו של המערער. הועדה התכנסה בשתי ישיבות שונות ביום 1/7/13 וביום 11/11/13, עת סיכמה מסקנתה. על החלטת הועדה האמורה נסוב הערעור שלפני.

טענות הצדדים

טענות המערער בתמצית הינן, כדלקמן:

• הועדה מציינת כי המערער אינו משתף פעולה בבדיקה. אי שיתוף הפעולה נטען גם ביחס לבדיקה הקלינית ("בבדיקה פיזית לא ניתן לבדוק.."). קביעה זו בדבר היעדר שיתוף פעולה, כביכול, אינה נכונה ואינה משקפת את המציאות. יתרה מזאת, ככל שהמערער אכן לא שיתף פעולה היה על הועדה להזהיר את המערער ולקבל את תגובתו לענין זה.