פ' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.התובע פנה לנתבע וטען כי ביום 25/04/13, במהלך יום עבודה בעיסוקו כממונה על בקרת איכות של עבודות הנדסיות, טיפס על סולם וכאשר ירד ממנו מעד וסובב את הרגל השמאלית (להלן: "האירוע").

בקשת התובע להכיר באירוע כתאונת עבודה ולשלם לו דמי פגיעה נדחתה ע"י הנתבע, וזאת מהנימוק כי לא הוכחה התרחשותו של האירוע במסגרת העבודה.

מכאן התביעה שבפנינו.

2. שמענו את עדותו של התובע, שנחקר על תצהיר העדות הראשית שהגיש, והוצגו בפנינו מסמכים רפואיים.

3. כבר כעת יאמר, כי לאחר שבחנו את הראיות ועיינו ובמסמכים השונים שהוצגו בפני בית הדין, בגדרם גם המסמכים הרפואיים שתיעדו פניותיו של התובע לטיפול רפואי ולקחנו לתשומת ליבנו את טענות הצדדים בסיכומי טענותיהם, מצאנו כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה שמוטל עליו, לשכנע בעצם התרחשותו של האירוע, וזאת מהנימוקים שדלקמן –

א. תאונת עבודה מוגדרת בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק") כ"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".

תאונה מחייבת בראש ובראשונה הוכחת קרות אירוע חיצוני מוגדר שבעטיו נגרמה חבלה. ההלכה הפסוקה הינה, כי על מנת להיכנס בדלת אמות של "תאונה בעבודה" – ראשית הראיה צריכה להיות כי אכן קרה אירוע בעבודה שניתן לקשרו לחבלה הנטענת. (ראו, למשל, דב"ע לה/0-60 דוד יצחק - המוסד לביטוח לאומי פד"ע 332; דב"ע מח/0-50 המוסד לביטוח לאומי - מלכה ויקטור פד"ע כ 284; דב"ע מא/0-73 בנימין דומב - המוסד לביטוח לאומי פד"ע יב 351).

המבחן היסודי להיותו של אירוע תאונתי הוא "הפתאומיות". קיומו של מבחן הפתאומיות "חיוני ברוב המקרים, והוא יספיק ברוב המכריע של המקרים" פתאומיות פירוש אירוע שניתן לאתרו במישור הזמן – הווה אומר מתי אירע? ובמישור השטח – הווה אומר לקבוע בדיוק את המקום שבו אירע. (דב"ע לא/5-0 אסתר ושדי – המוסד לביטוח לאומי פד"ע ב 200; בג"צ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי - בית הדין הארצי לעבודה ועובדיה כרם, פ"ד נג 529).

ב. לאור זאת, על מנת שפגיעתו הנטענת של התובע בראש תוכר כתאונת עבודה, היה על התובע להוכיח, ראשית לכל, כי אותה פגיעה תוצאה של אירוע מוגדר שאירע לו בעבודתו. ודוק, על התובע להראות כי לולא העבודה לא הייתה התאונה מתרחשת, במקום ובזמן שבהם אירעה. אומנם בהתאם לסעיף 83 לחוק, קיימת חזקה לפיה תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה בתנאי שלא הוכח ההפך, אלא שחזקה זו ניתנת לסתירה. במקרה הנוכחי, לא רק שלא עלה בידי התובע להוכיח את עצם התרחשותו של האירוע הנטען, הרי שחומר הראיות, כפי שנעמוד עליו בהמשך, סתר את אותה החזקה, לפיה מדובר בתאונת עבודה.

ג.התביעה למוסד לביטוח לאומי בענייננו הוגשה כשנה וחצי לאחר מועד התרחשותו של האירוע, והתובע סיפר שלא על ה על דעתו לקשר בין כאבים שהיו לו ברגל לבין האירוע, עד אשר שוחח עם סוכן ביטוח שהפנה תשומת ליבו לאפשרות האמורה.

ד.עיון בתיקו הרפואי של התובע בקופת החולים מראה שיומיים לאחר המועד בו נטען כי התרחש האירוע, פנה התובע לרופא המשפחה ונרשם הוא מתלונן על נקע בקרסול. אין זכר לאירוע כלשהו, בין בעבודה ובין בכלל.

בו ביום פנה התובע למיון בבית חולים נצרת ובגיליון חדר המיון נרשם – "לדבריו סובב ברך שמאל בבית לפני שבוע".