ב"ל
בית דין אזורי לעבודה חיפה
|
38055-01-15
05/05/2015
|
בפני סגנית הנשיא:
איטה קציר
|
| - נגד - |
מערער:
שחר דיין
עו"ד הישאם נעאמנה
|
משיב:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד סעדי
|
| פסק דין |
1.זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 4/11/14 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה כי למערער נותרה נכות יציבה בשיעור 0% מיום 8/6/08 ("ההחלטה").
להלן עובדות המקרה:
2.המערער עבד בתפקיד מתדלק, נפגע ביום 4/5/2008 באירוע שהוכר כתאונת עבודה. הפגימות שהוכרו הן חבלות בראש ובצוואר.
3.ביום 4/11/14 התכנסה הוועדה לדון בערר המערער, בהרכב מומחה באורטופדיה, מומחה ברפואה פנימית ומומחה בנוירוכירורגיה. לאחר שהקשיבה לתלונות המערער, הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית ופירטה את ממצאיה:
"בבדיקת הצוואר: לורדוזיס שמורה. מגיע עם סנטר לחזה. תנועות סיבוביות 0- 90 מעלות דו צדדי. יישור מלא. אין קיפוח נוירולוגי בגפיים עליונות. מתפשט ומתלבש ללא עזרה. מסוגל לעמוד על קצות אצבעות ועקבים. עולה ויורד אל מיטת הבדיקה ללא עזרה. צלקת ניתוחית בע"ש מותני באורך 7 ס"מ, עדינה, לא רגישה ולא דביקה ליסוד. תנועות סיבוביות והטיה לצדדים מלאות. יושב על מיטת הבדיקה עם רגליים ישרות כשכפות ידיו מונחות על השליש הדיסטלי של השוקיים. תחושה שמורה. היקף שרירי הירכיים 42 ס"מ דו צדדי ושוקיים 32 ס"מ דו צדדי".
הוועדה אבחנה את המערער כסובל מ"מצב לאחר חבלה בראש ובצוואר". בסעיף סיכום ומסקנות פירטה הוועדה את הנתונים העולים מהגיליון הרפואי של המערער, לאמור: ביום 14/4/2000 אושפז המערער בבית החולים רמב"ם בשל שבר בחוליה 10D, שאירע במהלך הפלגה באופנוע ים. בנוגע לתאונה הנדונה, ציינה הוועדה שביום 4/5/2008 הותקף המערער, לדבריו, על ידי אנשים ובמחלקה לרפואה דחופה בבית החולים כרמל התלונן על סחרחורת, בחילות, חבלות בפנים ובראש. על פי הרישום הרפואי מיום התאונה, "נמצאו סימני חבלה בפנים, בעורף ובאגן משמאל. שם נראו סימני שפשוף עורי", ובבדיקת CT מוח ועמוד שדרה צווארי לא נמצא ממצא חולני. הוועדה הוסיפה וציינה כי מהתיעוד הרפואי עולה שביום 19/5/08 פנה המערער למרפאה והתלונן על כאבים בכתף שמאל; ביום 5/6/08 הגיש תביעה לתשלום דמי פגיעה והוצאה תעודה ראשונה לנפגע בעבודה, בה צוין חבלת ראש וצוואר בלבד. הוועדה הוסיפה כי ביום 20/4/2009 המערער התקבל לאשפוז בבית החולים כרמל בשל כאבים בגב התחתון המקרינים לרגל ימין, ולדברי המערער הכאבים הופיעו שלושה חודשים קודם לכן. הוועדה סיכמה וקבעה כי "לנוכח תיעוד רפואי זה ... למצב גבו של העורר אין כל קשר לתאונה הנדונה מיום 4/5/08. לאור ממצאי הבדיקה הקלינית קובעת הוועדה כי לא נותרה נכות בצוואר ובראש המזכה באחוזים לפני תקנות המל"ל".
משכך, קבעה הוועדה למערער דרגת נכות בשיעור 0% מיום 8/6/08.
לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:
4.לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, ולא מצאתי טעם משפטי המצדיק התערבות בהחלטת הוועדה.