חיוב ביטוח לאומי בתשלום דמי אבטלה למורה לחינוך מיוחד שיצאה לחופשה ללא תשלום עקב לידת שלישייה

התובעת, גב' אסתר אסף, הגישה תביעה זו נגד החלטת פקיד התביעות מיום 5.11.13 על פיה נדחתה תביעת התובעת לדמי אבטלה.

הרקע העובדתי

התובעת הועסקה כמורה מחנכת לחינוך מיוחד בבית הספר "שיח סוד" בירושלים משך 13 שנים (להלן: "בית הספר").

בשנת הלימודים תשע"ג, בהיותה אם לחמישה ילדים, יצאה התובעת לשמירת הריון (בחודש דצמבר 2012). הריון זה הסתיים בשע"ט בלידת שלישייה ביום 26.3.13. התובעת יצאה לחופשת לידה ולחופשה ללא תשלום בהתאם לזכותה לפי חוק עבודת נשים, התשי"ד-1954.

במהלך חופשת הקיץ של שנת 2013, לפני תחילת שנת הלימודים תשע"ד, פנתה התובעת אל המנהלת של בית הספר, גב' בידרמן ואל ראש אגף משאבי אנוש, גב' גיטל גרוסברג, בבקשה שלא לחזור בשנת תשע"ד לתפקידה הרגיל כמחנכת, אלא לשמש כ"מורה משלימה". על פי עדותה של התובעת, אשר נתמכה בעדותה של גב' גרוסברג, , מטרת בקשתה של התובעת שלא להשתבץ כמחנכת הייתה להקל עליה את ההתמודדות עם מצבה המשפחתי החדש עקב לידת שלישייה. ההקלה המבוקשת התבטאה בכך שכמורה משלימה, שאינה נושאת בתפקיד מחנכת, היא לא הייתה נושאת במטלות חינוכיות המוטלות על מורות מחנכות, אשר מחייבות עבודה \ בשעות שלאחר סיום יום הלימודים בבית הספר, כגון הכנת תל"א (תוכנית לימודים אישית) לכל תלמיד בחינוך המיוחד ( זאת בהתאם להנחיות האגף לחינוך מיוחד במשרד החינוך), וכן כתיבת דוחו"ת והמלצות לוועדות השמה, קיום קשר שוטף עם הורי הילדים, ועוד. המשמעות הכספית של היענות המעסיקה של התובעת לבקשתה הייתה הפחתה של "גמול חינוך" בשיעור 10% ממשכורתה.

בית הספר השיב לבקשת התובעת בשלילה. עמדת בית הספר הייתה שהתובעת יכלה לחזור לעבודה בשנת הלימודים תשע"ד לתפקידה כמחנכת, אך בית הספר הודיע כי לא ניתן לשבץ את התובעת כמורה משלימה.

בעקבות תשובת בית הספר ביקשה התובעת מהנהלת בית הספר לאשר לה חופשה ללא תשלום בשנת הלימודים תשע"ד, ובקשתה אושרה. בהתאם לכך, התובעת הייתה בחופשה ללא תשלום מבית הספר בין 1.9.13 עד 31.8.14.

התובעת רשמה את שלושת ילדיה ילידי 26.3.13 למעון "אמונה" והם טופלו במעון בכל שנת הלימודים תשע"ד.

התובעת התייצבה בלשכת שירות התעסוקה כדורשת עבודה אחת לשבוע החל מחודש 10/13.