ב"ל 3698-10-14

1.תביעת התובע להכיר במחלת העור ממנה הוא סובל כ"פגיעה בעבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, נדחתה ע"י הנתבע במכתב הדחיה מתאריך 3.9.14.

ההנמקה לדחיה היתה, כי מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלת התובע לבין תנאי עבודתו, וכי מחלתו של התובע התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי, שאינו קשור בתנאי העבודה.

2.כנגד החלטה זו הוגשה התביעה בתיק שלפנינו, ובכתב התביעה טען התובע, כי במסגרת עבודתו כנהג אוטובוס, הוא נחשף לקרני השמש ברוב שעות היממה, דרך שמשת האוטובוס, במיוחד בעונת הקיץ ובמיוחד בפלג גופו העליון.

3.הנתבע בכתב ההגנה חזר על האמור במכתב הדחיה, וטען כי אין המדובר בפגיעה בעבודה בדרך של מיקרוטראומה, או במחלת מקצוע, ולחילופין, כי השפעת העבודה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

4.הצדדים הגיעו ביניהם לתשתית עובדתית מוסכמת, וכן הסכימו כי ימונה מומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין, ע"י שופט דן יחיד.

5.ואלה העובדות המוסכמות הצריכות לענייננו:

א.התובע יליד שנת 1958;

ב.התובע עבד כנהג אוטובוס "אגד" בתקופות הבאות:

דצמבר 1981 עד אוגוסט 1982;

26.9.1982 עד 10.1.1987;

ינואר 1988 עד מרץ 1989;