ב"ל 34347-06-13 . לפני

1.התובעת מבקשת להכיר בפגיעה בכפות ידיה כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה.

2.התובעת, ילידת 1956, הועסקה בחברת א.א.ד יעקובוב ובניו יצור יהלומים בע"מ, שבעלה הוא מנהלה, כמזכירה ובהנהלת חשבונות.

3.על פי הנטען בכתב התביעה ובתצהיר התובעת, במשך למעלה מ – 30 שנים התובעת עבדה במשרה מלאה, ובמסגרתה הדפיסה מדי יום כשלוש שעות. בכלל זה התובעת הדפיסה מכתבים, צ'קים, אישורים למיניהם וחשבוניות.

בנוסף, התובעת טענה כי שקלה יהלומים על משקל (מאזניים) אלקטרוני במשרד, כאשר השקילה נעשית לכל אבן בנפרד ולאחר מכן האבן מונחת במעטפה מיוחדת (בריפקה), לפחות 400-500 פעמים ביום. כמו כן התובעת עסקה בספירת מזומנים פעמיים בחודש (משכורות ומפרעות לעובדים).

4.לאחר ששקלנו את עדות התובעת, שהיא עדות יחידה, הגענו למסקנה שלא הוכחה תשתית עובדתית מתאימה על פי תורת המיקרוטראומה. להלן נפרט את הנימוקים למסקנה זו.

5.ההלכה בנושא תורת המיקרוטראומה סוכמה לאחרונה בעב"ל (ארצי) 8296-11-13 ורדי – המוסד לביטוח לאומי, 5.10.14, כדלקמן (ההדגשות במקור – ד.ו.):

"בפסיקתו של בית דין זה נקבע כי לצורך גיבוש עילת המיקרוטראומה נדרש המבוטח להוכיח כי במהלך עבודתו נגרמו לו "פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו (עב"ל 313/97 המוסד לביטח לאומי – יניב, פד"ע לה 523 (1999; להלן – עניין יניב). אשר למהות התנועות הודגש כי התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא 'זהות במהותן', דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיופעלו על מקום מוגדר. אשר לרציפות התנועות נפסק כי "תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע." (עניין יניב). בהתאם, נקבע כי גם כשר מבצע המבוטח במהלך יום עבודתו פעולות רבות ומגוונות – יש לבחון אם ניתן לבודד תנועה חוזרת ונשנית המבוצעת על ידו במהלך חלק מיום עבודתו (עב"ל 26150-02-11 אלברט אמר – המוסד לביטוח לאומי, מיום 27.10.13; עב"ל 465/07 עופר יהודאי – המוסד לביטוח לאומי, מיום 20.2.07)."

על יסוד האמור לעיל יש לבחון את העובדות העולות מעדותה של התובעת שהיא עדות יחידה.

6. בנושא הערכת עדותה של התובעת, נציין כהערה כללית שקיים פער עובדתי משמעותי בין הפרטים שהתובעת מסרה טרם שהיתה מיוצגת והגישה את התביעה לבית הדין ובין הפרטים שנרשמו בכתב התביעה ובתצהיר מטעמה. העניין העובדתי המרכזי שנזכר לראשונה רק במסגרת ההליך בבית הדין הוא תיאורה של התובעת בנושא שקילת יהלומים. על פי גרסה זו, לבד מפעולות מזכירותיות כגון הדפסה, התובעת עסקה גם בשקילת יהלומים.