ב"ל 33181-02-14 ד' ז' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.ביום 10/9/13 ניתן פסק דין בעניינו של המערער בתיק בל 1379-04-13 (להלן: "פסה"ד") לפיו עניינו הוחזר לוועדה הרפואית לעררים – נכות כללית (להלן: "הוועדה"). בפסה"ד נקבע כדלקמן:

"אכן נראה שבנושא הנכויות הנפשיות הזמניות הועדה לא נמקה באופן מלא את הנדרש ולא התייחסה באופן מלא לאמור בסעיף 1 לפסק הדין.

אכן מדובר בנושא מורכב ועל כן ייתכן שהנושא לא הוסבר כראוי על ידי ב"כ המערער הקודם ועל כן מתבקשת הועדה לקבוע דיון בנוכחות ב"כ המערער הנוכחי, עו"ד מלול, על מנת שיקבל הזדמנות להניח את דעתה ולהסביר מהם הנושאים בהם נפלה טעות ואליהם יש להידרש."

2.בהתאם להוראות פסה"ד, הוועדה התכנסה ביום 7/11/13 וביום 16/1/14 והחליטה לדחות את ערר המערער.

כנגד החלטה זו הוגש הערעור בו עסקינן. יודגש כי הערעור מתייחס אך ורק לקביעת שיעור הנכות של המערער בתחום הנפשי.

3.ערעור זה הינו הגלגול השלישי של התיק בבית הדין. פסה"ד הנ"ל התייחס לפסק דין קודם אשר ניתן בעניינו של המערער בבל 51656-09-12 אשר אליו אתייחס בהמשך. לצורך הבהרת התמונה מבחינה עובדתית אסקור את השתלשלות העניינים בעניינו של המערער, וזאת בטרם אפנה לטענות הצדדים והכרעה בערעור.

4.ביום 9.2.11 החליט רופא מוסמך כי למערער 78% נכות. חלק מהליקויים אשר נקבעו בהחלטה זו היו בגין נכויות יציבות וחלקן בגין נכויות זמניות. הנכות הנפשית אשר נקבעה למערער בהחלטה זו היתה בשיעור של 50% יציבה בגין דכאון וליקוי קוגנטיבי וזאת החל מיום 1/4/11 .

בתום הנכויות הזמניות, שב רופא מוסמך ודן בעניינו של המערער, כשבפניו הונחה, בין היתר, חוות דעת מומחה פסיכיאטר מיום 21/11/11 .

בהחלטתו מיום 5/12/11, קבע הרופא המוסמך כי למערער נכות יציבה בשיעור של 49% החל מיום 1/1/12, תוך שהוא מקבל את חוות דעתו של המומחה הפסיכיאטר לפיה למערער 20% נכות יציבה בגין הפרעת אישיות אורגנית החל מיום 1/1//12 .

המערער הגיש ערר כנגד החלטת הרופא המוסמך מיום 5/12/11 .

וועדה רפואית לעררים אשר התכנסה ביום 26/7/12, החליטה לקבל את ערר המערער וקבעה לו נכות יציבה בשיעור 59%, אך עררו של המערער בכל הנוגע לתחום הנפשי נדחה, כך שהקביעה לפיה למערער 20% נכות יציבה בשל מצבו הנפשי נשארה על כנה.