כ' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.בפני ערעור על החלטת וועדה לעררים (אי כושר) מיום 25.1.2016 (להלן: "הוועדה"), אשר קבעה כי המערער איבד 65% מכושרו להשתכר.

רקע

2.המערער הינו יליד שנת 1962 אשר הגיש תביעה לנכות כללית, ונכותו הרפואית הינה בשיעור של 72%.

3.ביום 26.7.2015 התכנסה בעניינו של המערער וועדה לעררים, אשר קבעה כי המערער איבד 65% מכושרו להשתכר. המערער הגיש ערעור על החלטה זו שנידונה בב"ל 24383-08-15, במסגרתו ניתן פסק דין אשר נתן תוקף להסכמת הצדדים כי עניינו של המערער יחזור אל הוועדה, באותו הרכב, על מנת שתפעל כדלקמן:

"א.הוועדה תדון בליקויים, בנפרד ובמצטבר, ובהשפעתם על כושר העבודה.

ב.הוועדה תפעל בהתאם להלכת אלמוהרה ולפיה נקודת המוצא לקביעת דרגת אי כושר צריכה להיות כי ליקוייו של המערער כפי שנקבעו על ידי הוועדה הרפואית, מבטאים דרגה אובייקטיבית של אי כושר לעבוד. מתוך אותה נקודת מוצא, על הוועדה לקבוע את דרגת אי הכושר של המערער על פי נסיבותיו האישיות וגילו.

ג.הוועדה תנמק את קביעתה.

ד.הוועדה תזמן את המערער באמצעות בא כוחו."

4.ביום 25.1.2016 הופיע המערער כאמור בפני וועדת הערר, אשר עיינה בפסק הדין, שמעה את טענות המערער וקבעה כי אין שינוי בהחלטתה, כך שהמערער איבד 65% מכושרו להשתכר. על החלטה זו נסוב הערעור שלפני.