ב"ל 32859-01-14.09 נובמבר 2014

זהו פס"ד בערעור שהגיש המערער על החלטת הוועדה לעררים מיום 23/12/13 אשר קבעה כי למערער 5% נכות בגין פגיעה בעבודה, בשל הגבלה קלה עד מזערית בתנועות קרסול שמאל לפי פריט ליקוי מותאם – 35 1ב' במחציתו.

העובדות הרלבנטיות:

א.המערער, יליד שנת 1966 עובד כסוכן מכירות בחברה לחומרי בניין.

ב. ביום 18/5/11 נפל המערער בעבודה ונחבל, ופציעתו זו הוכרה כתאונת עבודה.

ג. ביום 14/4/13 קבעה הוועדה הרפואית מדרג ראשון כי למערער 5% נכות מעבודה.

ד. ביום 23/12/13 קבעה הוועדה הרפואית לעררים כי אין שינוי באחוזי נכותו וכי הם עומדים על 5% כפי שקבעה הוועדה בדרג ראשון.

עיקר טענות ב"כ המערער:

א. מסקנות הוועדה אינן משקפות את ממציאה באופן העולה לכדי טעות משפטית. הוועדה מצאה כי קיימת התעבות ברורה באזור הפטישון החיצוני של רגל שמאל, עם רגישות מקומית חריפה. טענה זו עומדת בסתירה למסקנתה כי הליקוי ממנו סובל המערער הינו מזערי ובעל השפעה קלה על כושר פעולתו.

ב.על אף שממצאי הוועדה וכן החומר הרפואי שבעניינו מצביעים באופן ברור על הגבלה ניכרת של תנועות הקרסול – לא קבעה הוועדה – את שמתבקש – כי היקף פגיעתו הינו לפי פריט 35 ג' ו-ד' בהם מתוארת השפעה בינונית וניכרת על כושר הפעולות שלו.

ג. הוועדה לא התייחסה לכל המסמכים הרפואיים של המערער. על פי הפסיקה העדר התייחסות למסמכים – יש בה כדי לפגום בהחלטת הוועדה. על הוועדה חלה חובה להתייחס לכל המסמכים שהמציא המערער, גם כאלו שאינם מתיישבים עם ממצאיה, ולנמק מדוע אינה מקבלת אותם. דברים אלו אמורים, בין היתר לעניין תוצאות בדיקת C.T מיום 19/6/12 המפרטת את הליקוי בצוואר המערער, שהוועדה לא התייחסה אליה. כך גם לעניין סיכום ביקור של המערער אצל האורטופד ד"ר דנציגר (מסמך רפואי שהוגש תטעם המערער) ממנו עולה כי המערער סובל משבר בקרסול, חבלה בחזה חבלה בזרועו השמאלית וכן חבלה במרפק ובאמה השמאלית– דבר שהוועדה לא התייחסה אליו.

ד.עוד לעניין הפגיעה בצוואר – הוועדה לא נימקה כראוי את החלטתה ולא את קביעתה כי בשל העובדה שהתלונן כחודש לאחר התאונה אין קשר סיבתי בין הפגיעה לבין העבודה.

ה.שגתה הוועדה כאשר לא העניקה למערער כל אחוזים בגין תקנה 15, אף שמדובר בסוכן מכירות, ואף שנזקק להליכה מרובה לצורך ביצוע עבודתו. המערער טען בוועדה כי הוא הולך בצליעה על הרגל וכן מוגבל בעבודתו ואינו יכול להסתובב הרבה באתרי בנייה. דברים אלו לא הובאו בחשבון בקביעת הוועדה הן לעניין גובה הנכות והן לעניין תקנה 15. עוד טען ב"כ המערער כי המערער הוא סוכן מכירות של חומרי בניין שחלק מהותי מעיסוקו עד התאונה דרש מאמץ רב עם הרגל בהליכה. העיסוק שלו הכרוך ביציאה מהמשרד – נפגע, ואחוזי הרווח שלו נפגעו בשל התאונה, והוא גם בסכנת פיטורים.

עיקר טענות ב"כ המשיב:

א.פריט הליקוי הספציפי לעניין הקרסול מעניק נכות בשיעור 10% בגין הגבלה ניכרת בתנועות הקרסול. הוועדה מצאה כי קיימת הגבלה קלה עד מזערית ולכן – נתנה לו מחצית מהסעיף. מסקנת הוועדה לעניין פריט הליקוי מתאימה למסקנותיה. לפיכך לא ניתן תומר כי קיימת אי התאמה בולטת המצדיקה התערבות של בית הדין.