ב' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.התובע, מר ב.מ. (להלן: "התובע"), נפגע בעבודה ביום 15.10.2012 ברגל ימין, מעמוד ברזל באתר בניה באשקלון.

2.ביום 28.11.2012 הגיש התובע למוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע") תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה (להלן: "התביעה").

3.בהחלטה מיום 13.6.2013 דחה פקיד תביעות נפגעי עבודה את התביעה בנימוק כי לא הוכח אירוע תאונתי בעבודה, ולא נמצאו תימוכין לגרסת התובע בהיבט הרפואי.

4.בעקבות החלטת פקיד התביעות, הגיש התובע תביעה לבית הדין ביום 15.6.2014 ובמסגרתה חזר וביקש להכיר בפגיעה ברגל ימין כתאונה בעבודה.

5.במהלך הדיון בתביעה הגישו הצדדים רשימת עובדות מוסכמות ועל בסיסה התבקש בית הדין למנות מומחה רפואי לבדיקת קיומו של קשר סיבתי רפואי, לרבות על דרך של החמרה, בין הליקוי ממנו סובל התובע ברגל ימין לבין האירוע בעבודה מאוקטובר 2012.

6.לאור האמור לעיל, מינה בית הדין מומחה רפואי מטעמו, ד"ר דוד אנג'ל, אשר הכיר בקיומו של קשר סיבתי בין החבלה לבין הפגיעה ברגל ימין, לכל הפחות על דרך של החמרה.

7.לאור הודעת המומחה הרפואי, הודיע הנתבע כי הוא מכיר בפגיעה ברגל ימין כתאונה בעבודה, כאמור בחוק הביטוח הלאומי.

8.בנסיבות הללו ניתן בזה תוקף של פסק דין להודעת הנתבע, המכירה בפגיעה ברגל ימין מאוקטובר 2012 – כתאונה בעבודה.

9.לבקשת ב"כ התובע, התבקש בית הדין להורות כי ככל שתוגש תביעה לקביעת דרגת נכות בתוך 12 חודשים מיום ההכרה בפגיעה כתאונה בעבודה, יהיה הנתבע מנוע מלטעון לשיהוי , כאמור בסעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995.