ב"ל 29734-09-14 גדעון נ' המוסד לביטוח לאומי

1.ביום 16.8.2012 נפל המערער ונפגע בתאונה אשר הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה.

2.וועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למערער את דרגות הנכות הבאות:

- 30% נכות זמנית מיום 15.11.2012 עד ליום 28.2.2013.

- 20% נכות זמנית מיום 1.3.2013 עד ליום 31.7.2013.

- 10% נכות צמיתה מיום 1.8.2013, בהתאם לפריט 37(7)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, ובגין הגבלת התנועות בעמוד השדרה המותני בצורה קלה.

3.המערער הגיש ערר כנגד החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון. וועדה רפואית לעררים התכנסה לדון בעררו בשני מועדים, תחילה ביום 1.6.2014 ולאחר מכן ביום 17.8.2014 (להלן: "הוועדה"). הוועדה החליטה להשאיר את אחוזי הנכות הזמנית אשר נקבעו למערער על ידי הוועדה מדרג ראשון, אך במקביל קבעה גם כי למערער יש נכות צמיתה בשיעור של 0% החל מיום 1.8.2013.

כנגד החלטת הוועדה הנ"ל הוגש הערעור אשר בפניי.

4.להלן עיקרי טענות המערער בערעורו –

א.הוועדה לא בדקה את המערער כראוי והתעלמה מהליקויים מהם הוא סובל;

ב.המערער סובל מכאבי גב תחתון על רקע בלט ופריצת דיסק מותני וכן משבר וכאב כרוני באזור עצם הזנב – הקוקסיס. בהקשר זה, הפנה ב"כ המערער למסמכים רפואיים של מומחים שונים, אשר בהם נרשם כי המערער סובל משבר בעצם הזנב-קוקסיס, ומכאן כי לא ברורה קביעת הוועדה ולפיה למערער אין שבר;