ב"ל 29549-07-12

1.בפנינו בקשת התובעת (06/10/14), "לפנים משורת הדין" להעיד את בִתה לירון ("הבת") וזאת לאור "הערה" של ביה"ד ושאלה של ב"כ הנתבעת, מדוע לא הובאה לעדות.

ע"מ שלא תחשב כמי שנמנעה "מלהביא בעל דין נחוץ ודרוש" ומשטרם החלו עדויות הנתבעת – לא יהא בכך עיוות דין/פגיעה בזכויות הדיוניות של הנתבעת.

התובעת אף תציע כי עדותה תשמע בע"פ.

סדרי הדין אינם קרדום לחפור בו ולצורך גילוי האמת ניתן לסטות מסדרי דין מסויימים.

2.הנתבעת בתגובתה (20/10/14) טענה כי לאחר עדותה והשאלות שצצו, מבקשת התובעת להעיד עדה חשובה ומרכזית על התרחשויות בהיותה גרה שם.

"נראה שזה מאוחר מדי".

הנתבעת הכינה את חקירת עדי התביעה, לפי התצהירים שהוגשו, כשידוע שטקטיקה ואסטרטגיה בח.נ. נבנית לפי חומר הראיות המצוי בפני הצדדים.

אם העדה מוזמנת כדי "לתקן" עדות התובעת – אין זה ראוי. גם אם לא הוזמנה בשל שגגה – יש לבדוק משקל עדותה כעת, כשיכולה העדה לטעון טענות לא מוכרות לצדדים.

עדות הבת – מרכזית היא ואין לאשר "להגניב" אותה בדרך אגב.

בכל מקרה, יחייב הדבר הכנה חדשה של חקירות העדים ויתכן גם תצהירי ההגנה.

אין אפשרות יעילה להכין ח.נ. יעילה ללא תצהיר העדה.

הנתבעת מתנגדת לבקשה.

ככל שתתקבל הבקשה – מבוקש לחייבה להגיש תצהיר ולחייב התובעת בהוצאות.

3.הנתבע בתגובתו (27/10/14) התנגד לבקשה, לא הייתה מניעה להציג עדותה עם כל עדויות התביעה. שיקול דעת מחודש שנעשה, אינו טעם להתיר העדות.

התרת העדות פוגעת בנתבעים, שכן הכנת חקירת התובעת הייתה צריכה לקחת בחשבון גם תצהיר הבת.