ת.ג. נ' המוסד לבטוח לאומי

לפנינו בקשה מטעם התובעת למנות מומחה רפואי נוסף או אחר בתיק הנדון, בו הגישה התובעת תביעה להכיר בצניחת רחם בה לקתה כפגיעה בעבודה.

יוער כי לטענת התובעת קיים קשר סיבתי בין האירוע מיום 16.10.13 בו הרימה קשיש תוך כדי נפילתו (כמפורט בהחלטת בית הדין מיום 9.2.17; להלן- "אירוע"), לבין צניחת הרחם ממנה היא סובלת.

ההליכים בתיק עד כה

בהחלטה מיום 9.2.16 קבענו את התשתית העובדתית בתיק ומינינו את ד"ר זהר שפרה לשמש מומחית יועצת רפואית מטעם בית הדין (להלן- "המומחית") על מנת שתחווה את דעתה אודות המחלה ממנה סובלת התובעת ואודות הקשר הסיבתי בינה ובין עבודתה של התובעת.

יצוין כי עם מינויה של ד"ר זהר שפרה למומחית מטעם בית הדין, לא העלה מי מהצדדים טענות לגבי מינויה או לגבי מומחיותה והבקשה שלפנינו הוגשה רק לאחר קבלת חוות דעת מטעם המומחית.

ביום 20.7.16 התקבלה חוות דעתה של המומחית בה נקבע כי אין קשר סיבתי בין צניחת הרחם והציסטו-רקטוצלה מהם סובלת התובעת ובין האירוע מיום 16.10.13 (להלן- "חוות דעת ראשונה").

המומחית נימקה זאת בכך ש"כבר ב-1995, 18 שנה לפני האירוע המצוין, היא נשלחה על ידי הרופא המטפל לניתוח בגין צניחת אברי המין, מצב שלא החמיר במשך השנים כפי שמצוין בניתוח שנעשה ב- 2014..."

בנוסף, בהמשך לבקשת התובעת הופנו למומחית שאלות הבהרה והיא השיבה עליהן בתשובותיה מיום 21.1.17 (להלן- "חוות דעת שנייה").

בתאריך 7.3.17 כאמור לאחר קבלת חוות הדעת והתשובות לשאלות ההבהרה, הגישה התובעת בקשה למינוי מומחה נוסף או אחר. עיקר הטעמים עליהם ביססה התובעת את בקשתה זו הם: