ב"ל 28178-12-14 פ' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 1/12/14 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה למערער נכות יציבה בשיעור 25% בגין מצב לאחר אוטם שריר הלב, לפי פריט ליקוי 9(1)(ג)(II), מיום 16/7/03 ("ההחלטה").

2.ביום 1/12/14 התכנסה הוועדה, הקשיבה לתלונות המערער ועיינה במסמכים הרפואיים שהונחו בפניה. הוועדה, בהרכב מומחה לאורטופדיה, מומחה לנוירוכירורגיה ומומחה לקרדיולוגיה, קבעה כי בחודש ינואר 2003 עבר המערער אוטם תחתון אחורי, אשר הוכר כתאונת עבודה. בשנת 2008 עבר המערער אוטם קדמי. לדעת הוועדה, האוטם הלבבי משנת 2003, אשר הוכר כתאונת עבודה, לא גרם לנזק משמעותי-נרחב לשריר הלב, שכן תפקוד הלב הגלובאלי היה תקין. מאחר שהוועדה סברה שהמערער היה מסוגל לחזור לעבודתו הקודמת כמלטש להבים, קבעה שאין מקום להפעלת תקנה 15. לפיכך, נקבעה למערער נכות יציבה בשיעור 25% בגין מצב לאחר אוטם שריר הלב.

טענות הצדדים

3.לטענת המערער, חובה היה על הוועדה להיוועץ עם ועדת רשות בטרם קיבלה החלטה לעניין הפעלת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 ("התקנות").

4.לטענת המשיב, לוועדה יש שיקול דעת להכריע באופן עצמאי בעניין הפעלת תקנה 15, והיא אינה מחויבת להיוועץ בוועדת רשות. לפי הטענה, חובת ההתייעצות עם ועדת רשות חלה רק במקום שהוועדה מחליטה להפעיל את תקנה 15 ולהגדיל את הנכות.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

5.לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור ובהחלטת הוועדה ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל.

6.בית הדין הארצי דן במטרת התייעצות החובה בוועדת הרשות לפי תקנה 16א לתקנות, וקבע כי בוועדה הרפואית בענף ביטוח נפגעי עבודה, על פי הרכבה, מכהנים רופאים בלבד. על פי מומחיותם, יכולים חברי הוועדה הרפואית לקבוע את אחוזי הנכות של נפגע על פי בדיקה רפואית שלו וממצאים רפואיים שלו, בשים לב לפרטי מבחני הנכות הקבועים בתקנות הנכות. לעומת זאת, תקנה 15 מפנה לנושאים אשר אינם בהכרח רפואיים בלבד, כגון: "מסוגלות" של הנפגע לחזור לעבודתו או לעיסוקו, או האם הנכות הביאה "לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו". על פי פסיקתו של בית הדין הארצי, מתקין התקנות חייב את הוועדה לקבל את עצת "ועדת הרשות", הכוללת פקיד שיקום, במקרים המנויים בתקנה 16א לתקנות, וזאת על מנת לסייע ולתת כלים בידי הוועדה הרפואית ולשפר את איכות החלטתה (דב"ע נו/ 42- 01 המוסד לביטוח לאומי – עדה פנץ, פד"ע ל 321).

7.בעניינו של המערער: למקרא פרוטוקול הוועדה עולה שהוועדה הסבירה מדוע לדעתה אין מקום להפעלת תקנה 15, וזאת מהטעם שאוטם שריר הלב לא גרם לנזק משמעותי נרחב לשריר הלב, ותפקוד הלב הגלובלי נותר תקין. הוועדה למעשה קובעת כי אין מדובר במצב שבו המערער "אינו מסוגל לחזור לעבודתו", ולכן אין מקום להפעלת תקנה 15. אלא שקביעת הוועדה בדבר מסוגלתו של המערער לחזור לעבודתו הקודמת כמלטש להבים הינה קביעה שיש בה מאפייניים לבר רפואיים, המצדיקים היוועצות עם ועדת רשות (המורכבת מפקיד רישום, מרופא מוסמך ומעובד המוסד שנקבע לכך על ידי מנהל ביטוח נפגעי עבודה).