פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי

האם לילד, המוצמדת סייעת בגן והוריו "לא עוזבים אותו לרגע", זכאי לגמלת ילד נכה על פי ההגדרה בחוק של "ילד הזקוק להשגחה חלקית של הזולת" – זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו בערעור דנא.

לפניי ערעור על החלטת וועדת ערר-ילד, מיום 4.2.18 (להלן - הוועדה) שקבעה, כי המערער אינו עונה על הצורך בהשגחה קבועה, כהגדרת עילה זו בתקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה), התש"ע – 2010 (להלן - התקנות).

העובדות הצריכות לעניין:

1. המערער, יליד 2011 סובל ממחלת פרטס, הגורמת לפגיעה זמנית באספקת הדם התקינה לראש הירך. בהתאם לתיעוד הרפואי שהוגש לתיק, לאור מצבו הוא נדרש להימנע מפעילות גופנית וכן הוצמדה לו סייעת בגן בו הוא מבקר.

    

2. הורי המערער הגישו תביעה לקבלת גמלת ילד נכה אשר נדחתה על ידי המשיב.

    

3. על החלטה זו הוגש ערר וביום 4.2.18 התכנסה ועדת הערר והאזינה לתלונות ההורים כדלקמן:

   "לא התייחסו בדרג 1 למצב שצריך השגחה תמיד. יש כאן סייעת צמודה. ובבית אנו לא עוזבים אותו לרגע. אפילו להורים שלי שזה מרחק קצר לוקחים אותו בעגלה כי אחרי 2דקות לא יכול ללכת. מאוד מאוד פעיל ואנרגטי צריך לעצור אותי שלא יקפוץ או ירוץ. וזה יכול להחמיר את מצבו. המפרק שלו אכול מקבל פיזיותרפיה והידרותרפיה נאמר לנו שיש לשמור עליו בצורה מקסימלית.

   ניידות הולך צולע הלבשה יודע בקושי להתלבש פנים וידיים רוחץ לבד מתקלח כבני גילו שולט על הסוגרים. עולה קומה אחת במדרגות ומתקשה. צריך לשמור עליו כל הזמן כי אמור לעבור ניתוח בעוד 3חודשים וכדי שלא יזיק לעצמו ולחסוך את הניתוח."