ב"ל 27308-05-14 הרוש נ' המוסד לביטוח לאומי

1.משה הרוש (להלן – התובע) הגיש תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן – הנתבע) לתשלום דמי אבטלה.

2.משדחה הנתבע את תביעת התובע בנימוק – "לפי בדיקתנו לא עבדת כשכיר שמעבידו היה חייב בתשלום דמי ביטוח בעבורו בשנה וחצי שקדמו לתאריך תחילת התיצבותך בלשכת שרות התעסוקה, ולפיכך לא צברת את תקופת העבודה הנדרשת כתקופת אכשרה המזכה בדמי אבטלה. עפ"י בדיקתנו לא התקיימו יחסי "עובד-מעביד" בינך לבין מעסיקך, ולכן לא ניתן להכיר בתקופת עבודתך כתקופה שבה היית מבוטח בביטוח אבטלה", הגיש הוא תביעה לבית הדין.

3.בישיבת בית הדין מיום 25.1.15 הגיעו הצדדים לעובדות מוסכמות, על בסיסן סיכמו טענותיהם.

4.העובדות המוסכמות הינן – 

 א.התובע עבד כנהג מונית אצל מר אסולין יעקב מ-1.5.10 עד חודש דצמבר 2013.

ב.אין חוזה העסקה בכתב בין התובע לבין מר אסולין.

ג.שכרו של התובע הוא שכר גלובלי חודשי קבוע.

ד.שעות העבודה של התובע משתנות ועומדות על 5 עד 7 שעות ביום, 5 ימים בשבוע.

ה.המונית עליה נהג התובע הינה בבעלות מר אסולין.

ו.התובע לא הגיש דו"ח שעות נוכחות ולא נדרש להגישו.

ז.התובע לא עבד בימי שישי ושבת.

5.תמצית טענות התובע בסיכומיו – 

א.התובע עונה להגדרת "מבוטח" שבסעיף 158(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להל- החוק), וזאת כאשר מדי חודש נוכו דמי ביטוח לטובת הנתבע מהשכר שמעסיקו – אסולין – שילם לתובע.

ב.הנתבע אישר בעבר תשלום דמי אבטלה לתובע על אותו סוג עבודה בדיוק, כאשר הוא מנה את ימי העבודה כחלק מתקופת האכשרה.

ג.בין התובע למעסיקו – אסולין, התקיימו יחסי עובד מעביד בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה.

ד.משהתובע לא עונה להגדרת עובד עצמאי הקבוע בסעיף 1 לחוק, הר שבהתאם לסיפא של סעיף 3 לצו הביטוח הלאומי (סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים), תשל"ב-1972 (להלן – הצו), אין לראותו כעצמאי.

ה.בתי הדין הכירו בקיומם של יחסי עובד מעביד אף במקרים בהם השכר משולם שלא על פי יחידת זמן.