ב"ל 27157-04-14.15 אמנה ש'יח אחמד נ' המוסד לביטוח לאומי

1.זהו ערעור לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן- החוק) על החלטת ועדה לעררים לקביעת דרגת אי כושר בענף נכות כללית מיום 9.4.14, שקבעה כי המערערת לא איבדה מעל 50% מכושרה להשתכר.

2.המערערת טוענת כי הוועדה לא התייחסה לנימוקי הערר, לא שקלה את העובדה כי המערערת מנועה לאור ליקוייה לעבוד במקצועה כספרית, לא בחנה את השפעת כל ליקוי וליקוי על כושרה להשתכר, בהתחשב בכך כי הליקויים קובעים כשלעצמם כי אכן קיימת נכות תפקודית.

מנגד טען המשיב כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה, שהתייחסה לכלל נתוניה של המערערת ולהשפעת הליקויים על כושרה לעבוד ומסקנותיה של הוועדה תואמות להמלצות הרופא המוסמך ומחלקת השיקום.

3.על-פי הוראות סעיף 213 לחוק הערעור לפני בית הדין הינו "בשאלה משפטית בלבד". לפיכך מוטל על בית הדין לבחון אם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה מחייבת.

4.למערערת נקבעו 44% נכות רפואית משוקללת, מהם 30% בגין אי ספיקה ורידית ושינויים טרופיים ברגל שמאל לפי פריט ליקוי 11(2) ה', וכן 20% בכל אורטרלגיה לפי פריט ליקי 35(1)(ג).

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

5.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש לדחות את הערעור.

אכן בקביעת דרגת נכות לפי פריט ליקוי 35 יש משום קביעה בדבר פגיעה תפקודית, שכן הגדרת פריט ליקוי זה נוגעת ל"השפעה בינונית על כושר הפעולה". יחד עם זאת, אין בקביעה רפואית בדבר השפעה בינונית על כושר הפעולה בכדי לחייב קביעת דרגת אי כושר להשתכר העולה על 50%.

כך גם באשר לאמור בפריט ליקוי 11(2)(ה) שעניינו נזק בכלי הדם הפריפריים – "תפיחות קבועה ניכרת עקב עמידה או הליכה, ישנם PIGMENTATIO וכחלון ברגל אחת". קיומה של מיגבלה תפקודית עקב עמידה או הליכה – אין בה כשלעצמה כדי לחייב קביעת דרגת אי כושר להשתכר העולה על 50%.

אין לומר כי הוועדה התעלמה מהשפעתן התפקודית של פגימות אלה שכן הוועדה קבעה כי המערערת מסוגלת לעבודה במשרה מלאה "בעבודות המתבצעות לרוב בישיבה בשולחן עבודה בעבודות כגון: חרושת קלה, ניהול מספרה בתנאים ובמגבלות שצויינו, השגחה על קשישים לא סיעודיים, או כל עבודה אחרת פשוטה שאינה דורשת הכשרה מקצועית מכל סוג שהוא ושניתן ללומדה תוך כדי ביצועה". העבודות שהוצעו על-ידי הוועדה מתיישבות, אם כן, עם המיגבלות והליקויים של המערערת.

הוועדה הוסיפה וסיכמה כי "גובה אחוזי הנכות הרפואית בשיעור 44% באים לידי ביטוי במלואם בגובה אחוזי הנכות התפקודית מהנימוקים שפורטו לעיל, ועל כן דרגת אי הכושר הפחותה משקפת נאמנה את כושרה לעבודה", משמע הוועדה יצאה מנקודת מוצא לפיה הליקויים הרפואיים מבטאים דרגה אובייקטיבית של אי כושר, ופעלה בכך בהתאם להלכה שנקבעה בעב"ל 327/03 מוהרה עזאת - המוסד לביטוח לאומי (פס"ד מיום 15.4.04).