ב"ל 26568-05-12 מולה נ' המוסד לביטוח לאומי

1.השאלה העובדתית המרכזית המתעוררת בהליך זה היא האם אירע לתובע אירוע תאונתי בעבודתו, ביום 28.8.11 ומה נסיבותיו.

2.התובע עבד כמנהל מוסך בחברת או. פי. אס. אי.

על פי גרסת התובע, ביום 28.8.11, בשעה 15:00 לערך, תוך כדי ביצוע העבודה, הוא נדרש להעמיס צמיגים במוסך לעגלה נגררת של רכב. במהלך הרמה של אחד הצמיגים, גבו של התובע "נתפס" ללא יכולת להתיישר. התובע סבר שהכאבים יחלפו, אך לאחר שלושה ימים שלא יכול היה עוד לשאתם, הוא פנה לקבלת טיפול רפואי בבית החולים תל השומר.

3.מטעם התובע נשמעה עדותו וכן עדות אשתו, עדותו של צ'אלי וונדיפראו, חברו לעבודה שנכח בעת העמסת הצמיגים על העגלה (להלן – צ'אלי), מר אילן קוריאל, מנהלו הישיר של התובע (להלן – קוריאל) ומר יעקב אדמון, שהוא בעל העסק שהגיע למקום העבודה על מנת לאסוף את הצמיגים שהתובע העמיס על העגלה הנגררת (להלן – אדמון).

4.לאחר שעיינתי בתיעוד הרפואי, ובמיוחד זה הסמוך לאירוע הנטען ובחנתי את העדויות שנשמעו כנגד הראיות שהוצגו, הגעתי למסקנה כי לא הוכח קיומו של אירוע תאונתי ביום 28.8.11. להלן יפורטו הנימוקים למסקנה זו.

5.תחילה אתייחס לגרסתו של התובע.

בטופס התביעה לדמי פגיעה (צורף לכתב ההגנה, נחתם על ידי המעסיק ביום 2.10.11), נרשם תיאור הפגיעה: "בזמן העמסת צמיגים במוסך לעגלה נגררת של רכב, ננעל לי הגב ללא יכולת להתיישר".

התובע נחקר בסניף המטפל, ביום 25.3.12, ולהלן תיאור האירוע בלשונו (ההדגשה הוספה – ד.ו.):

"יום אחד ב 28/8/11, אני וצ'אלי היינו לבד במוסך כי הוצאתי את יתר העובדים לעבודות חוץ, או שלא היו באותו מקום, וכל יומיים שלושה מתאסף אצלנו כמות של צמיגים, של מכוניות שאנו מחליפים להם את הצמיגים. ובאותו יום, נדמה לי שזה היה ביום שלישי, התקשרתי לפנצ'ר מאכר שיבוא, יאסוף את הצמיגים, הוא בא אליי למוסך, אוסף את כל הצמיגים, לוקח אליו לפנצ'ריה, מתקן שם ומחזיר אליי את כל הצמיגים לאחר התיקון. אותו יום התקשרתי לפנצ'ר, למאיר, מ'צמיגי המהיר', ואכן הוא בא לאחר שעה פלוס מינוס. אבל זה לא מאיר שבא, אלא אבא שלו יעקב, הוא שהגיע והוא בן אדם מבוגר. הוא בא עם רכב עם עגלה נגררת שעליה מעמיסים את הצמיגים, ובדר"כ שהוא מגיע, מאיר הזה, הוא עושה את העבודה לבד, אבל כשאבא שלו בא, הוא אדם מבוגר, הוא לא אדם צעיר, אז יצא צורך כזה שהייתי חייב לעזור לו. אז אני וצ'אלי העמסנו את הצמיגים לעגלה, כאשר יעקב האבא של מאיר על העגלה ואני וצ'אלי למטה, מעבירים לו את הצמיגים, מרימים לו את הצמיגים מהרצפה לעגלה. כל אחד מרים צמיג בנפרד, צ'אלי מהצד שלו ואני מהצד שלי. ואחרי הצמיג השלישי או השני, הרגשתי קליק בגב וזהו. הם עשו את העבודה לבד, אני הלכתי וישבתי בפינה מול המחשב במוסף ותוך כדי גררתי את רגל שמאל ככה... וחשתי שמשהו לא בסדר בגב, אבל לא התייחסתי לזה ברצינות, עד סוף היום. ..."