ב"ל 26307-02-13 צ' נ' המוסד לביטוח לאומי

בפנינו תביעה במסגרתה התבקש בית הדין לקבוע כי אירעה לתובע תאונת עבודה עקב אירוע חריג בעבודה שגרם לאירוע מוחי. תביעתו של התובע להכרה בתאונת עבודה כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי נוסח משולב התשנ"ה – 1995 נדחתה על-ידי הנתבע ביום 20.12.12 בטענה כי הארוע לא נגרם תוך כדי ועקב עיסוקו של התובע. מכאן התביעה שבפנינו.

התובע טוען אפוא כי ביום 20.7.12, לאחר שסיים להעמיס לבדו לכלי הרכב בו עשה שימוש כ- 80 אריזות של דוגמאות קרמיקה הוא חש ברע והתקשה בדיבור וכי אז פנה לקבלת טיפול רפואי ונמצא כי הוא לקה באירוע מוחי (CVA). בטופס התביעה ובהודעה שמסר התובע לנתבע ציין התובע כי הארוע התרחש באזור התעשייה ברחובות (להלן – המחסן) וכן כי היה לארוע עד בשם יצחק קהתי (שהיה חברו ושותפו העסקי של התובע להלן – מר קהתי).

התובע סוכן מכירות עצמאי, עוסק בשיווק מוצרי קרמיקה לחנויות בארץ. לגרסת התובע בכתב התביעה ובתצהיר שהגיש לבית הדין, הוא נהג לפקוד בתי עסק שונים ברחבי ארץ לצורך שיווק אריחי קרמיקה במהלך חמישה ימים בשבוע: בימים א' – ה' כאשר לדבריו בימי ו' הוא נהג להעמיס ברכבו "דוגמאות קרמיקה" מן המחסן לצורך הדגמה ללקוחות במהלך חמשת ימי השבוע העוקב. לדברי התובע, עד לחודש פברואר 2012 הוא נהג להסתייע לצורך ההעמסה בשותפו מר קהתי ומאז חודש זה ובעקבות פציעתו של מר קהתי הוא נהג להסתייע בעובדים מזדמנים שאותרו ללא קושי בקרבת המחסן, באזור התעשיה ברחובות.

לדברי התובע, ביום הארוע, 20.12.12, שהתרחש לדבריו בסביבות השעה 10:00 בבוקר לערך, הוא ביקר כמנהגו, בסביבות השעה 9:00 בבית הוריו ברחובות ומאחר והוא חש חולשה וצינון הוא נטל כדור להקלת התחושה. מבית הוריו יצא התובע לדבריו לכיוון המחסן כדי להעמיס את דוגמאות הקרמיקה אך מאחר ולא עלה בידו לאתר בסביבה עובד מזדמן הוא נאלץ להעמיס את הדוגמאות בעצמו, ללא סיוע. "דוגמאות" אלה כללו לדבריו כ- 80 אריזות במשקל של 6 ק"ג כל אחת. התובע הוסיף ומסר, במסגרת הודעתו לחוקר הנתבע, כי משהוא סיים את ההעמסה התגברה תחושתו הרעה "וגופו בער" וכן מסר כי הוא התקשר ללקוח שאמר לו כי הוא מתקשה להבינו כיוון שדיבורו אינו ברור ומשכך המליץ לו (לתובע) לפנות לבית החולים. או אז פנה התובע לדבריו לקבלת טיפול רפואי בקופת חולים ומשם פונה באמבולנס שהוזמן למקום לבית החולים, שם נקבע כי ארע לו אירוע מוחי.

בנוסף לתובע, העיד בפנינו גם מר קהתי, שנכח לדבריו במחסן במועד קרות האירוע הנטען והיה לדבריו עד להעמסת הסחורה במשקלים הנטענים על ידי התובע, ללא סיוע.

4.נקדים ונציין כבר כאן לאחר שבחנו את מכלול הראיות הגענו לכלל מסקנה כי יש לדחות את התביעה כבר בשלב זה מאחר ולא שוכנענו כלל ועיקר בהתרחשות הארוע לו טוען התובע וזאת מהטעמים שיפורטו להלן:

גירסת התובע נסתרה מניה וביה במסמכים רפואיים מזמן אמת. זאת מעבר לעובדה שמדובר בגירסה סתמית וכללית, נקובה ככברה, שלא הובאו מסמכים ועדים רלבנטיים על מנת לתמוך בה:

5.התובע העיד כאמור כי האירוע התאונתי הנטען התבטא בהעמסת משאות כבדים, שכללו 80 אריזות של אריחי קרמיקה במשקל 6 ק"ג כל אחת ובקשיים בדיבור שהופיעו לדבריו מייד לאחר ההעמסה.

דא עקא שהתובע לא הציג בפני בית הדין ולו מסמך אובייקטיבי אחד מספרי העסק המלמד על אחסונה של סחורה השייכת לו במחסן.

התובע אף לא הבהיר לבית הדין מדוע היה צורך בהעמסת 80 אריזות של אריחי קרמיקה במשקל של 6 ק"ג כל אחת, להבדיל מאריחים בודדים, לצורך הדגמה ללקוחות. התובע לא זימן לעדות ולו לקוח אחד שיכול היה להעיד על שיטות השיווק וההדגמה של התובע ובכלל זאת, על כמות הדוגמאות ומספר האריחים שהוא נהג להציג בפני לקוחות ועל תדירות ביקוריו באופן שיכול היה לבהיר מדוע היה צורך בהעמסת אריזות שלמות במשקל של מאות קילוגרם מידי שבוע לשם הדגמה בלבד.

לא למותר לציין כי התובע גם לא הציג בפני בית הדין מסמכים המלמדים על היקף הפגישות השבועי הממוצע עם לקוחותיו ועל מספר הפגישות שאמורות היו להתקיים בשבוע שלאחר התאונה הנטענת. זאת גם כן במטרה לתמוך בטענה, שנראית כאמור בלתי סבירה על פניה, לפיה, הוא נדרש לצורך הדגמה בלבד, להעמיס מידי שבוע מאות קילוגרמים של אריחי קרמיקה.