ב"ל 26184-12-13 ש' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 5/11/13.

2. ביום 13.1.09, נפגעה המערערת, ילידת 1955, בתאונה שהוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה.

3.ועדה מדרג ראשון, קבעה למערערת נ10% נכות לפי סעיף 37(7)(א).

עם זאת, קבעה הוועדה כי המערערת סבלה מאפיזודות של כאבי גב חוזרים, המתועדים בתיקה הרפואי, קודם לתאונה ולפיכך ניכתה לה 10% נכות לפי אותו סעיף ליקוי (37(7)(א)) בגין מצב קודם, כך שבסופו של דבר, קביעתה הסופית של הוועדה היתה כי לא נותרה למערערת נכות נוספת בעקבות התאונה.

4.על החלטה זו הגישה המערערת ערר לוועדה הרפואית לעררים, במסגרתה טענה, בין היתר, כי לא היה מקום לנכות מאחוזי הנכות שנפסקו לה נכות בגין מצב קודם.

5.ביום 5.11.13, התכנסה הוועדה הרפואית לעררים בעניינה של המערערת. הוועדה קיבלה את הערר וביטלה את ניכוי הנכות בגין המצב הקודם:

" הוועדה עיינה בתיקה הרפואי, מלבד ציון של כאב גב בשנת 2001, לא מצאה עדות למצב המצדיק נכות טרם התאונה הנדונה. מהעולה בבדיקתה הגופנית כיום וזאת בהתאמה לממצאים ההדמיתיים, נכותה מתאימה ל - 10% לפי סעיף 37(7)(א)".

6.על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

7.טענות המערערת:

א.שגתה הוועדה בכך שלא נתנה דעתה לעובדה שהיא סובלת מכאבי גב קשים ובכך שלא פסקה נכות נפרדת בגין כאבים אלה, מכח תקנת סל כגון תקנה 35 לתוספת לתקנות או תקנה 29(6) לתוספת לתקנות.