ג' נ' המוסד לביטוח לאומי

בתביעתו מבקש התובע כי נכיר בליקוי שמיעה וטנטון מהם הוא סובל כ"פגיעה בעבודה" וזאת לאחר שהנתבע החליט לדחות את תביעתו.

טענות התובע

1.התובע עובד במשחטת "תעשיות עוף הודו" כחמישה ימים בשבוע ו-9 שעות בממוצע ביום, כך על פי כתב התביעה (ר' סעיף 4 לכתב התביעה).

2.התובע ציין, כי הוא חשוף לרעשים מזיקים של מכונות תעשיתיות ובכלל זה מכונות קירור, קומפרסורים ועוד (ר' סעיף 5 לכתב התביעה).

3.בשנת 2014, ככל הנראה, החל התובע סובל מ"צליל מתכתי צורם בשתי אוזניו ואף שם לב ששמיעתו נפגעה" (ר' סעיף 6 לכתב התביעה).

4.לטענת התובע תלונותיו אודות הירידה בשמיעה והטנטון תועדו בקופת החולים ובמסגרת ביקוריו אצל רופא אף אוזן וגרון והוא הופנה לבדיקות שמיעה. זאת ועוד. רופא מומחה למחלות אף אוזן גרון חיווה דעתו בנוגע למצבו של התובע וציין, כי הנזק שנגרם לשמיעתו של התובע נגרם מרעש בעבודה (ר' סעיפים 10-9 לכתב התביעה).

5.התובע טען, כי לאור הבדיקות שבצע וחוות דעתו של המומחה, ברור כי הנתבע טעה בדחותו את תביעתו של התובע להכיר בו כנפגע עבודה.

טענות הנתבע

6.הנתבע טען, כי לאור הוראת סעיף 84א(א)(2) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (לבלן – "החוק") "בכדי להכיר בירידה בשמיעה עקב חשיפה לרעש כפגיעה בעבודה, על כושר השמיעה בתדירויות הדיבור לפחות בשיעור 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים" (ר' סעיף 3 לכתב ההגנה) וכי על מנת להכיר בטנטון כפגיעה בעבודה יש, ראשית, להכיר בפגיעה בשמיעה בפגיעה בעבודה (ר' סעיף 4 לכתב ההגנה).