ב"ל 25172-05-13 מ' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.בפנינו בקשה שהגיש התובע (20/11/14) למינוי מומחה רפואי אחר תחת המומחה ד"ר טיטיון ("המומחה").

טוען התובע כי בחוות הדעת שנתן המומחה נפלו פגמים גלויים ומהותיים בהגדרת תנאי עבודתה של התובעת, בישיבה ממושכת, כשעבודתה מאופיינת בפעולות חוזרות ונשנות כקביעת העובדות ע"י ביה"ד.

המומחה התעלם מתנאי עבודתה שהם פעולות לחיצה על נעל הכבל, פעולות החוזרות על עצמן, תוך הפעלת כוח רב הגורם עומס על חגורת הכתפיים וחוליות עש"צ, מה שלא סותר העובדה כי עבודתה מתבצעת בישיבה.

במענה לשאלות ההבהרה הפך את חוות דעתו מ- 28.9.14 בלי לנמק השוני המהותי בממצאיו.

המומחה לא השיב על שאלה 4 בכתב המינוי מ- 12.12.14. חווה"ד פגומה, לוקה בחסר ואין בה מענה לשאלות החיוניות להכרעה.

לנוכח הספק הרב וההלכה לפיה ספק פועל לטובת המבוטח, יש למנות מומחה אחר המתמחה בעמוד שדרה צווארי (כשהמומחה בתחום כירורגית כף רגל).

2.הנתבע בתגובתו (14.12.14) עתר לדחיית הבקשה משלא בנקל ייעתר בית-הדין לבקשה לפסילת חוות דעת, כדוגמת חריגה מעובדות שנקבעו (לאחר שהופנה לכך) או התנגדות לאסכולה רפואית עליה מבוססת הלכת בית-הדין.

הבקשה אינה מעלה טעם ממשי כאמור.

המבקשת טוענת כי חוות הדעת מבוססת על הגדרה מוטעית של עבודתה, כשבפועל לא התייחס המומחה לעובדות שונות מהחלטת המינוי / חוות הדעת הראשונה.

המומחה הבהיר תנאי העבודה כתנוחה היוצרת מתח שרירי, כשמשפטית תנוחה אינה מיקרו-טראומה ובשל כך נשאלה שאלת הבהרה.

המומחה לא מתעלם מהעובדות אלא מייחס מצבה בכתפיה ובצווארה – לתנוחת הישיבה, תוך שנימק תשובותיו, ותיקון הטעות שבחוות הדעת.

באשר לשאלה ה- 4 (המתייחסחת למאזן ההשפעות) – נוכח תשובתו, אינה עוד רלוונטית.