פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי

1.עניינה של התביעה שבפנינו בדרישת התובע לביטול חוב שנוצר לו לתקופה מחודש 2/16 ואילך (העומד נכון לחודש 4/18 על סך של 2,633 ₪) ולחייב את הנתבע לשלם לו קצבת הבטחת הכנסה לתקופה שמחודש 1/16 ועד 9/17.

כמו כן, דרש התובע תשלום הוצאות משפט ופיצוי על "אובדן שמחת חיים".

2.באשר לחוב התובע, טען הנתבע, כי המדובר בחוב בגין אי תשלום דמי ביטוח בריאות ע"י התובע, בסך של 103 ₪ לחודש, לתקופה מ 2/16 ואילך, תקופה בה התובע לא עבד וחויב בתשלום לפי סעיף 14(1) לחוק מס בריאות.

באשר לתביעה לקבלת הבטחת הכנסה טוען הנתבע, כי לאור העובדה שבת זוגו של התובע מקבלת קצבת נכות חודשית, הנחשבת כהכנסה, אין התובע זכאי לגמלת הבטחת הכנסה.

3.אין למעשה מחלוקת, כי בשנת 2016 התובע לא עבד ולא קיבל דמי אבטלה (למעט יום אחד בחודש 1/16).

4.בהתאם לסעיף 14 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי תשנ"ד - 1994, מבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי חייב בתשלום דמי ביטוח בריאות בשיעור 5% מהכנסתו ובלבד שלא יפחת מסכום המינימום. משלא משולמים עבור התובע דמי ביטוח בריאות, עליו לשלמם בעצמו לפי סכום המינימום החודשי העומד על 103 ₪ לחודש.

דרישת הנתבע לתשלום חוב דמי הביטוח הינה כדין, ודין תביעת התובע לבטלה - להידחות.

5.ומכאן לשאלת זכאות התובע לגמלת הבטחת הכנסה.

התובע מודה כי מחודש 3/16 קצבת הנכות המשולמת לאשתו הינה בסך 3,766 ₪. סך זה עולה על גובה הגמלה המרבית לזוג ועל כן התובע אינו זכאי להבטחת הכנסה / השלמת הכנסה.

6.באשר לחודשים ינואר ופברואר 2016, חדשים אלה קדמו למועד הגשת תביעת התובע להבטחת הכנסה (ב- 29.3.16) ועל כן אינו זכאי לגמלה בגינם אלא מחודש הגשת התביעה לגמלה בלבד.