א.כ. נ' המוסד לבטוח לאומי

אמש נשמעה לפניי תביעת התובע, יליד 1982, בעל מניות ומנהל בחברת "לויאל" כוח אדם (להלן: "החברה").

התובע עתר להכרה בפגיעה בתאונת דרכים אשר אירעה לו ביום 15/7/14 (להלן: "התאונה"), כתאונת עבודה בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק").

בישיבת ההוכחות שהתקיימה כאמור אמש, העיד התובע בעצמו. עוד העיד מטעמו מר יאיר סבג, חברו של התובע ובעלים של מעבדה לתיקון טלפונים ניידים בירושלים (להלן: "החבר").

לאחר ששקלתי את מלוא טענות הצדדים ואת העדויות שנשמעו לפני ולאחר שעיינתי בכל המסמכים שהוגשו לתיק בית הדין מצאתי כי יש מקום לדחות את התביעה. להלן אפרט טעמיי.

טענות הצדדים בתמצית

עיקר טענות התובע, כפי שעלו מתצהיר עדותו הראשית

• החברה מתמחה בתווך בין עובדים ישראלים צעירים המבקשים לעבוד במדינות שונות בחו"ל לבין מעסיקים בחו"ל. לאור פערי השעות בין המדינות והעובדה שהחברה אחראית, בין היתר, על איסוף הצעירים משדות התעופה ויצירת הקשר הפיזי בינם לבין המעסיקים בחו"ל, יש הכרח כי התובע יהיה זמין מרבית שעות היום.

• ביום 15/7/14 יצא התובע ממשרדי החברה בתל אביב, רכוב על אופנועו, לכיוון ביתו בראשון לציון.

• לאחר נסיעה קצרה של מספר רחובות נזכר התובע לפתע כי שכח במשרד החברה את הטלפון הנייד אשר נמצא דרך קבע במשרד ומשמש את התובע לצרכי עבודה בלבד ואשר היה באותה עת תקול ובלתי שמיש (להלן: "הנייד").