ד.ש. נ' המוסד לבטוח לאומי

לפני תביעתו של התובע להכיר בפגיעה מיום 3.8.2014 כפגיעה בעבודה בהתאם לסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק").

ביום 6.10.2014 הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה שארעה לו, לטענתו, ביום 3.8.2014 (נ/1). בתאריך 15.02.2015 נדחתה התביעה מן הנימוק לפיו לא הוכח קרות אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו.

עיקרי העובדות וטענות הצדדים

1. התובע, יליד 1960, עובד כשכיר מזה כשלושים שנים בחברת החשמל, מתוכם כעשר שנים כמנהל עבודה בתחנת כוח.

    

2. לטענת התובע ביום 3.8.2014 בשעה 14:00 או בסמוך לכך, במהלך ותוך כדי עבודתו, עת ירד ממלגזה, כאשר ביד אחת החזיק את הטלפון החליק ו/או נפל ו/או מעד בעוצמה על צידו השמאלי של הגוף, לרבות על הצוואר, הגב ויד שמאל (סעיף 2 לסיכומי תובע). התאונה נגמרה לו כאשר ירד מהמלגזה במהלך שעות העבודה, כאשר נדרש לסדר סתימה של מקלחת בחדר הפיקוד, לשימושם של יתר העובדים. בזמן שירד מהמלגזה נפל על הרצפה בחוזקה מגובה של 1.20 לערך.

    

3. בעקבות התאונה חש כאבים עזים בצוואר אשר הקרינו לגב וליד שמאל, אשר הלכו והתעצמו עד שנזקק לטיפול רפואי. אובחן אצל התובע בלט דיסק בעמוד שדרה צווארי.

    

4. בעקבות התאונה, נעדר מעבודתו החל מיום 17.8.2014 עד 7.9.2014 (נ/3).