ב"ל 21622-09-16

1.בפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 17/7/16 (להלן – הוועדה) אשר קבעה, כי לא חלה החמרה במצבה של המערערת עקב תאונת עבודה מיום 26/1/05.

רקע עובדתי-

2.המערערת ילידת 1954, שרטטת במקצועה, נפגעה בקרסול ימין ביום 26/1/05 בתאונת עבודה. בגין פגיעה זו נקבעה למערערת נכות בשיעור 0% החל מיום 1/8/05.

3.ביום 28/5/15 אירעה למערערת חבלה סיבובית בקרסול ימין (להלן גם – הנפילה השנייה). בגין הפגיעות שנגרמו במסגרת אותה חבלה, הגישה המערערת תביעה להחמרת מצב לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן – התקנות).

4.ועדה רפואית מדרג ראשון שהתכנסה ביום 3/4/16 קבעה, כי לא חלה החמרת מצב עקב הפגיעה מיום 26/1/05.על החלטה זו הגישה המערערת ערר.

5.הוועדה, שהתכנסה לדון בערר, קבעה ביום 17/7/16 כי היא דוחה את הערר ועל החלטתה נסב ערעור זה.

טענות המערערת-

6.הוועדה טעתה כאשר לא נימקה מה התיעוד הרפואי שעמד לפניה. עוד נטען כי הוועדה טעתה כאשר נימקה קביעתה רק על יסוד נושא חוסר היציבות.

7.ממועד התאונה המערערת סבלה מכאב כרוני. היה על הוועדה לברר מדוע אירעה הנפילה ומהם הגורמים האפשריים לחבלה משנית.

8.הוועדה טעתה כאשר לא הביאה בחשבון את שיעור השפעת תאונת העבודה על התפתחות חוסר יציבות או מגבלה שהביאה לחבלה הנוספת. לאור האמור לעיל יש להורות על החלפת הרכב הוועדה.