ב"ל 21547-01-14 א' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.לפניי ערעור על החלטת ועדת עררים לקביעת דרגת אי כושר מיום 12.12.13 (להלן: "ועדת העררים"), אשר דחתה את הערר שהגיש המערער וקבעה כי לא איבד למעלה מ-50% מכושרו להשתכר.

2.עסקינן בוועדת עררים אשר התכנסה בהתאם להוראות פסק דין אשר ניתן ביום 15.9.13 (בתיק 16421-10-12) ובו נקבע כדלקמן –

"בהתאם להסכמת הצדדים מוחזר בזאת עניינו של המערער לוועדה לעררים לעניין אי כושר על מנת שתשקול מחדש קביעתה וזאת בשים לב להלכת מוהרה וכן בשים לב לעובדה שנכותו הרפואית של המערער הינה 66% וכן לעובדה שהמערער אינו איש אחזקה כפי שציינה בטעות אלא כפי שנרשם, מפיו 'כרגע עובד זמני במטבח, מקלף וחותך ירקות'".

3.כלל ידוע הוא, כי משהוחזר עניינו של מערער לוועדת עררים, עפ"י פסק דין, אין לוועדה לדון, אלא בהתאם להנחיות הכלולות בפסק הדין (דב"ע נא / 291-01 מנחם פרנקל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד' 162-160).

4.לפיכך, על מנת לבחון האם נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה, אם לאו, עלינו לבחון האם פעלה הוועדה בהתאם להוראות פסק הדין.

5.עיון בפרוטוקול הדיון מיום 12.12.13 מלמד כי הוועדה שמעה את תלונות המערער, עיינה בפסק הדין מיום 15.9.13, שוחחה ארוכות עם המערער ואף אפשרה לו להגיש (בניגוד למקובל) מסמכים ממועד מאוחר למועד הוועדה הראשונה ופסק הדין. הוועדה ציינה כי בהתבסס על המסמכים והחומר הרפואי והשיקומי שבתיק, היא בדעה שמבחינה תפקודית, יכול המערער לעבוד יום עבודה מלא ללא מאמץ גופני רב, בעבודות המתבצעות לרוב בישיבה ועמידה לסירוגין. במגבלות אלה, קובעת הוועדה, יכול המערער לבצע עיסוקים כגון מיון ואריזה.

עוד ציינה הוועדה כי "באשר לעיסוק שצוין כאיש אחזקה", הוועדה עברה שוב על החומר ומצאה כי מדובר בטעות קולמוס אשר מופיעה בדו"ח השיקום. הוועדה הוסיפה וציינה כי אכן קיימת ירידה בכושר עבודתו של התובע אך לא בשיעור של 50% ויותר. הוועדה ציינה כי המליצה לתובע (ככל הנראה בהתבסס על החומר הרפואי העדכני שהונח בפניה), להמשיך בהליכים להחמרת מצב.

6.לטענת המערער, נמנעה הוועדה מלפעול בהתאם להוראות פסק הדין, שכן לא הסבירה ולא פירטה את השיקולים השונים שהביאו אותה לכלל מסקנתה. לטענת המשיב, לא נפל פגם בהחלטת הוועדה אשר פעלה בהתאם להוראות פסק הדין מכוחו התכנסה.

7.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, כמו גם פסק הדין שניתן בהליך הקודם ופרוטוקול הוועדה, הגעתי לכלל מסקנה כי הגם שנראה לכאורה כי פסק הדין מכוחו התכנסה ועדת העררים, קוים, לאחר שזו דנה בעניינו והתייחסה לטעות הקולמוס שנפלה בהגדרת תפקידו, כמו גם ליתר העניינים הנדרשים, הרי שבנסיבות העניין, יהיה מן הראוי לדרוש מוועדת העררים הנמקה מפורטת יותר, בהתאם להלכת "מוהרה".