א' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 23/6/15 אשר קבעה, כי לא חלה החמרה בנכותו הרפואית של המערער עקב תאונת עבודה מיום 1/7/10.

2.המערער יליד 1966, עובד מחסן בתנובה, נפגע בברך שמאל בתאונת עבודה מיום 1/7/10. ועדה רפואית מיום 10/10/11 קבעה למערער נכות רפואית יציבה בשיעור 10% בגין ליקוי בברך שמאל והפעילה תקנה 15 כך שלמערער נקבעה בסופו של יום נכות משוקללת בשיעור של 15%.

ביום 10/8/14 המערער הגיש בקשה לבדיקה מחדש בטענת החמרה לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956. ועדה רפואית מדרג ראשון מיום 20/11/14 קבעה, כי אין החמרה במצבו של המערער. על החלטה זו הגיש המערער ערר.

3.הוועדה, שהתכנסה לדון בערר, קבעה ביום 23/6/15 כי היא דוחה את הערר ועל החלטתה נסב הערעור שבפיי.

טענות הצדדים בתמצית

4.לטענת המערער, הוועדה לא התייחסה לתלונותיו ולמסמכים הרפואיים ובכלל זה לאישור שניתן ע"י ד"ר אורון אביב, ולמסמכים מאת ד"ר קלגנוב שהנם מסמכים מהותיים. כמו כן, הוועדה לא התייחסה לבדיקת מיפוי עצמות. כן טען, שהוועדה בדקה את הפגיעה במיניסקוס ולא את הליקויים הנוספים, וכן שבעת הבדיקה הרופא צעק עליו.

המשיב, מנגד, טען שהמערער לא הצביע על טעות משפטית בהחלטת הוועדה ולמעשה חולק על שיקול הדעת הרפואי המסור לה. כן טען שבניגוד לטענת המערער הוועדה התייחסה לבדיקת מיפוי עצמות, ושאינה הוועדה אינה מחויבת בהתייחסות למסמכים מאת ד"ר אורון אביב וד"ר קלגנוב משלא מדובר במסמכים מהותיים.

דיון והכרעה