ב' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 11.6.15 (להלן- התקנות; הוועדה, בהתאמה), לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995.

רקע כללי ותמצית העובדות הצריכות לעניינו

2. ביום 14.5.14 נפגע המערער, יליד 1959, בתאונה שהוכרה כתאונת עבודה.

3.הוועדה מושא ערעור זה התכנסה לדון בעניינו של המערער ביום 11.6.15.

הוועדה שמעה את תלונות המערער ובא כוחו, כדלקמן:

" לדברי עו"ד: מפנה למכתב הערר לטענותינו קופח ע"י הוועדה מדרג ראשון בקשר להתעלמות שעצמות מרפק שמעל התרסקו והיות שיש כאבים היה מקום לפסוק נכות לפי סעיף 35(1), נושא שני מסיכום המחלה שצורף לערר עולה שראש הרדיוס המרוסק הוציאו בניתוח ועל זה זכאי לנכות שיעור 10% לפי סעיף 41(5)(ב). לדעתנו יש לו הגבלות קלות בכיפוף ויישור שמקנות לדעתנו נכות לפי סעיף 41(8) וכן יש לו הגבלה שנמצאה בוועדה מדרג ראשון בגין ... (מילה לא ברורה, ח.מ) לפי סעיף 41(7) שזכאים לו.

מידי פעם יש קטע שהיד נתפסת היום היה... (מילה לא ברורה, ח.מ) ולא היה לי את הכח לטפל. מוגבל מכאבים. אפילו את היד בן 3.5 קשה לי להרים אותו. יד ימין שלטת".

4.הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית, ורשמה את ממצאיה, כדלקמן:

"בבדיקה: לא נצפו צלקות. באזור המרפק השמאלי קיים שיזוף ושערות אשר אינם מאפשרים לראות צלקות. ללא רגישות באזור ה... (מילה לא ברורה, ח.מ) טווח תנועות מרפק שמאל - יישור 10%- כיפוף 110. סופינציה 90 מעלות פרונציה 90 מעלות, אולם לאחר מכן נמנע מסופינציה מעבר ל- 60 מעלות למרות שלא קיים בלוק מכאני ללא סימני אי יציבות, ללא חסר עצבי".