ב"ל 20178-10-13 אלי נ' המוסד לביטוח לאומי

1.התובע, יליד 1992, הועסק במועד הרלוונטי כטבח במסעדת טאטי יהוד בע"מ.

ביום 7.5.13 התובע נפגע בתאונת דרכים כשהוא רוכב על אופנוע.

2.המחלוקת בין הצדדים היא האם תאונת הדרכים אירעה בדרכו של התובע לביתו או שמא, כטענת הנתבע, חלה הפסקה או סטיה של ממש בדרכו של התובע מעבודתו הביתה.

3.להלן התשתית העובדתית שבבסיס המחלוקת בין הצדדים:

התובע מתגורר באור יהודה, ברחוב הערמון, וממקום עבודתו ברחוב גירון ביהוד, עליו לנסוע מערבה, כארבעה קילומטרים (על פי עדות התובע – 2-3 קילומטרים, 6 דקות נסיעה, עמוד 4, שורות 24-25).

על פי גרסת התובע, הוא נפגע בתאונה בעת שהיה בדרכו לתדלק את הקטנוע בתחנת דלק שנמצאת במושב בארות יצחק, סמוך לכביש מס' 40, היינו צפון מזרחה למקום העבודה ובכיוון הפוך לכיוון הנסיעה מהעבודה לביתו של התובע (ר' מפות שסומנו נ/1 ונ/2).

4.לטענת התובע, דו"ח הנוכחות ממקום העבודה מעיד על כך שביום התאונה התובע סיים לעבוד בשעה 16:30. התובע העיד שהתעכב מעט בעבודה, לשם מקלחת, התרעננות ושיחה עם חבריו לעבודה. לאחר מכן יצא לכיוון תחנת הדלק "טן" בבארות יצחק, שם הדלק זול יחסית ושם נהג לתדלק כיוון שהיו בידיו שוברים שניפקה חברת האשראי בגין כרטיס האשראי של אמו.

התובע הדגיש שהוא נפגע קשה מאד בתאונה ולא זכר את פרטיה. עוד ציין כי לא הוכחה כל סיבה אחרת לנסיעתו לכיוון בארות יצחק וחיזוק לגרסתו נמצא בעדות אמו ובעדות חברו לעבודה.

התובע אף הפנה לנפסק בדב"ע לד / 0-89 אהרון – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ה 347 (1974).