ב"ל 18721-07-14 ת' נ' המוסד לביטוח לאומי

לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) מיום 16/6/14 (להלן: "הועדה"), אשר דחתה את ערעור המערער (להלן: "ההחלטה") והשאירה על כנה את החלטת הדרג הראשון אשר התאים למערער נכות זמנית מיום 1/2/14 ועד יום 30/9/14 בשיעור 20% בגין כאבים והגבלה בברך ימין בהתאם לסעיף 35(1)(ג) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז 1956 (להלן: "התקנות").

המערער, יליד 1961, נפגע בתאונה ביום 29/9/13, עת נפל בביתו מכיסא וסבל מחבלה בברך ימין (להלן: "התאונה"). בתחילה נקבעה למערער נכות זמנית בשיעור 50% על פי סעיף 35(1)(ה) לתקופה שמיום 19/9/13 ועד יום 31/1/14. בתום הזמניות הותאמה למערער נכות זמנית בשיעור 20% על פי סעיף 35(1)(ג) מיום 1/2/14 ועד יום 30/9/14. על החלטה זו של הדרג הראשון הגיש המערער ערעור.

הועדה לעררים נשוא עניינו דחתה את הערעור, כאמור, והותירה על כנה את קביעת הדרג הראשון, לפיה נכותו הזמנית של המערער הינה בשיעור 20% בלבד. על החלטה זו נסוב הערעור שבפני.

כתב הערעור כלל גם תביעה אישית כנגד הרופאים חברי הועדה וכן סעד כספי. בהסכמת המערער, בדיון ביום 31/12/14 נמחק הסעד הכספי וכן נמחקה התביעה האישית כנגד רופאי הועדה.

טענות הצדדים

טענות המערער בתמצית הינן, כדלקמן:

• בדיקת הועדה הייתה שטחית ובלתי ממצה.

• קביעת הועדה אינה עולה בקנה אחד עם מצבו הרפואי אשר כולל, בין היתר, נפיחות ניכרת מאוד בברך וטיפול בזריקות תוך פרקיות.

• הועדה התעלמה ממסמכים רפואיים דוגמת בדיקת MRI ממנה עולה כי קיימת חבלה בעצם, פגיעה סחוסית בפיקת הברך ובעיה ברצועה.