מ.א. נ' המוסד לבטוח לאומי

1.התובע, נהג מונית לשעבר, הגיש לנתבע תביעה לתשלום דמי אבטלה.

התביעה נדחתה מהנימוק שהתובע לא צבר, בתקופה בה עבד כנהג מונית, את תקופת האכשרה הנדרשת לצורך קבלת דמי אבטלה וכן מאחר ולא התקיימו יחסי עובד מעסיק בינו לבין החברה בה עבד כנהג מונית.

מכאן, הוגשה התביעה שבפנינו.

2.בעוד שבכתב התביעה, טען התובע כי עבד כנהג מונית שכיר וכי הוא זכאי לדמי אבטלה, חזר הנתבע על האמור במכתב הדחיה וטען כי לא התקיימו יחסי עובד ומעסיק בין התובע לבין חברת "אורי אדוני חברת הסעות בע"מ" (להלן: "החברה").

הנתבע הוסיף כי התובע היה בתקופה הרלוונטית עצמאי ולא שכיר.

ראיות שנשמעו בדיון

3.ביום 27.9.16 התקיים דיון מוקדם, במסגרתו העלה הנתבע טענה נוספת אשר לפיה, מאחר והתובע קיבל תמורה בעבד עבודתו על בסיס אחוזים מפדיון המונית , הרי בהתאם לצו הביטוח הלאומי (סיווג מבוטחים וקביעת מעבידים), תשל"ב-1972 (להלן: "צו הביטוח הלאומי"), יש לראות בו כעצמאי.

זאת ועוד, במהלך הדיון המוקדם, הצדדים לא הצליחו להגיע להבנות , לכן ניתנה החלטה על הגשת תצהירים והתיק נקבע לשמיעת ראיות.

4.התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו.

הנתבע הגיש את ההודעות שגבה חוקר הנתבע מר אורון סמון (להלן: "החוקר"), מהתובע, ומבעל החברה מר אורי אדוני (להלן: "מר אדוני").

בישיבת ההוכחות מיום 15.12.16 העידו בפנינו התובע, מר אדוני והחוקר.

השאלות הטעונות הכרעה