ב"ל 1650-05-11 מזרחי נ' המוסד לביטוח לאומי

רקע כללי

1.התובעת הינה יועצת מס עצמאית שבבעלותה ובניהולה משרד ליעוץ מס בחדרה.

ביום 9/1/10 נפגעה התובעת בתאונה בדרכה לעבודה, שהוכרה כתאונת עבודה. לתובעת נגרם שבר בזרת יד שמאל, ידה הלא דומיננטית של התובעת. ידה של התובעת הייתה מגובסת כחודש ימים.

התובעת המציאה לנתבע תעודות אי כושר מלא לתקופה 9/1/10 ועד 11/4/10.

הנתבע אישר לתובעת דמי פגיעה לתקופה 10/1/10 ועד 15/1/10 בלבד. באשר ליתרת התקופה נדחתה התביעה מן הטעם:

"אורך תקופת אי הכושר שניתן לך אינו סביר, לפי אופי עבודתך והצהרתך כי חזרת לעבודתך לכן לא נוצרה עילה לתשלום דמי פגיעה."

על כך התביעה שבפנינו.

2.בטופס התביעה למל"ל ציינה התובעת כי לא חזרה לעבודה מלאה.

3.לטענת התובעת בתביעתה המקורית, אחרי כשבוע ימים מהפגיעה חזרה לעבודה חלקית של 2 שעות ביום בלבד אולם, לא יכלה לחזור לעבודה באופן מלא שכן, לא יכלה לבצע פעולות כגון מיון ניירת, דפדוף בניירת, תיוק והרמת קלסרים, וכן כי סבלה מכאבים ונזקקה לתרופות.

התובעת טוענת כי הגיעה לעבודה בעיקר כדי לתת הוראות עבודה לעובדות המשרד, ובמיוחד לעובדת מקצועית בשם שרונה כהן שהייתה חדשה במשרד והחלה עבודתה אך בחודש 12/09, זמן קצר טרם התאונה.