ר.ב.ד. נ' המוסד לביטוח לאומי

לפני תביעה להכיר בפגיעה בברך הימנית של התובעת, כפגיעה בעבודה על דרך תורת המיקרוטראומה, על פי הוראת סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי" או "החוק").

עיקרי העובדות וההליך המשפטי

1. התובעת, ילידת 1953, עובדת משנת 1996 ועד היום כמוכרת בחנות בגדי נשים בחברת הוניגמן. לפני תחילת עבודתה הנוכחית, עבדה התובעת כ-11 שנה כמוכרת בגדים בחנות שבבעלות חברת ראש אינדיאני.

    

2. התובעת עובדת במשרה מלאה, שישה ימים בשבוע, במשמרות שאורכות 7- 12 שעות. בממוצע עובדת התובעת כ-8 שעות ביום (כפי שעולה מדוחות נוכחות שצירפה לתצהירה). לטענת התובעת, מרבית עבודתה מבוצעת בעמידה או בהליכה. התובעת נדרשת להרים ולסחוב ארגזי סחורה מהמחסן לחנות הבגדים, לטפס על סולם לצורך סידור הבגדים, לסדר סחורה על המדפים, לעמוד ליד הקופה, להצמיד זמזמים לסחורה חדשה ולספק שירות ללקוחות החנות.

    

3. במהלך שנת 2013, פנתה התובעת לייעוץ ולטיפול רפואי, לאחר שחשה כאבים בברך ימין ובהמשך הופנתה לקבלת טיפולי פיזיותרפיה והומלץ לה על המשך מעקב וטיפול רפואי על ידי רופא אורתופד.

    

4. לטענת התובעת, כתוצאה ממצבה הרפואי של ברך ימין היא מתקשה מאוד לבצע את עבודתה. התובעת הופנתה לרופא תעסוקתי, כאשר האורטופד המטפל המליץ על קיצור יום העבודה ושילוב ישיבה ועמידה (מוצגים נ/2-נ/3). עם זאת, התובעת בחרה שלא לפנות למעסיק עם המלצות רופא תעסוקתי, לטענתה מחשש לפגיעה בפרנסתה (עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 6-10).

    

5. ביום 21.8.14 הגישה התובעת תביעה לנתבע לקבלת דמי פגיעה, בגין פגיעה בעבודה בברך ימין שנגרמה לה לטענתה כתוצאה מאופי עבודתה הכולל עמידה ממושכת והליכה מרובה לאורך שנים (עותק מהתביעה סומן כמוצג נ/1).