ב"ל 15671-04-14 ד'ס' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.ביום 30/12/93 נפגעה המערערת בתאונה אשר הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה (להלן: "התאונה").

2.בשל החמרה במצבה, הגישה המערערת למשיב בקשה להיבדק מחדש, כאמור בתקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרכת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות").

3.ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה למערערת 25% נכות זמנית לתקופה שמיום 12/2/13 עד ליום 31/8/13, ו- 19% נכות צמיתה החל מיום 1/9/13 .

4.המערערת הגישה ערר כנגד החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון, וביום 29/1/14 ועדה רפואית לעררים (להלן: "הועדה") החליטה לדחות את ערר המערערת.

כנגד החלטת הועדה הוגש הערעור אשר בפניי.

5.להלן עיקר טענות המערערת:

א.הועדה שגתה שכן קבעה נכות רפואית נמוכה אשר אינה משקפת את מצבה הרפואי האמיתי של המערערת. ממצאי הועדה, כפי שנרשם בסעיף 21 לפרוטוקול, תואמים יותר להגבלה בינונית בתנועות ע"ש מותני ולא להגבלה קלה.

ב.החלטת הועדה אינה מנומקת.

ג.הועדה לא עיינה כנדרש בחוות הדעת הרפואית מטעם המערערת אשר הונחה בפניה, וציינה באופן לאקוני כי אינה מקבלת את חוות הדעת לעניין תנועות הגב.

ד.הועדה לא התייחסה כלל ולעיקר לעובדה שיתכן בעתיד המערערת תאלץ לעבור ניתוח נוסף.

ה.מהרישום בפרק 30 לפרוטוקול עולה כי הועדה קבעה נכות בהתאם לפריט 37(7)ג' ולא 37(7)א'.

ו.מן הראוי להעביר את עניינה של המערערת לועדה בהרכב אחר.