ב"ל 15589-11-13

1.התובע הגיש תביעה כנגד החלטת הנתבע מיום 29.10.13, במסגרתה הוחלט להכיר רק בחבלת הראש והצוואר כפגיעה בעבודה, תוך שלילת הקשר הסיבתי בין האירוע התאונתי מיום 29.10.12 (תאונת דרכים) לבין תלונות התובע בגין ירידה בשמיעה וטנטון.

2.קודם קיומו של דיון בהליך שלפנינו, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה ימונה מומחה רפואי מטעם בית הדין, לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הירידה בשמיעה והטנטון. (ראה הודעת הנתבע מיום 30.3.14 והודעת התובע מיום 2.4.14).

3.ביום 20.5.14 ניתנה החלטת בית הדין לפיה התבקש מומחה מטעם בית הדין – ד"ר מיכאל ביזר, לתת חוות דעתו בתביעה הנדונה, בשאלת הקשר הסיבתי בין הפגיעה בעבודה לבין הירידה בשמיעה והטנטון.

4.חוות דעתו של ד"ר מיכאל ביזר התקבלה בבית הדין ביום 14.7.14 והועברה לצדדים. לא נתבקשו שאלות הבהרה למומחה ע"י מי מהצדדים.

5.לגישת התובע, כפי העולה מן ההודעה שהגיש לתיק בית הדין ביום 17.7.14, הרי שדין התביעה להתקבל, לאור האמור בחוות דעתו של המומחה. לגישת הנתבע, דין התביעה להידחות, זאת מהנימוקים כפי שפורטו בסיכומיו מיום 22.10.14.

6.בחוות דעתו מיום 8.7.14 השיב המומחה - ד"ר ביזר, לשאלות כדלקמן:

א. מה הם הליקויים מהם סובל התובע בתחום השמיעה והטנטון?

"3.א. לתובע ליקוי שמיעה קל, תחושתי עצבי, בתדירויות של 3,000 הרץ ומעלה. התשובה מתבססת על בדיקת השמיעה שמתאריך 19.12.12 שבוצעה 50 יום לאחר התאונה. קיימת בדיקת שמיעה נוספת מן ה-28.7.13 שבה יש לכאורה ירידת שמיעה קלה גם בתדירויות 250 ו-500 הרץ אך אינני מתחשב בה אלא בבדיקה הסמוכה יותר לתאונה. באסופה הרפואית שנשלחה אליי, בשתי מנות, קיימים כ-10 אזכורים לטנטון בשתי האוזניים."

ׁׁׁׁׁב. האם קיימים בתובע נתונים קליניים מוכחים המראים על סיכון מיוחד שהיה לתובע ללקות בליקויים אלמלא התאונה הנ"ל?