ב"ל 14488-09-14.25 דצמבר 2014

ביום 4.9.14 הגיש התובע תביעה לבית הדין, בה עתר להורות לנתבע לזמנו לוועדה רפואית בעניינו. לטענת התובע, ביום 26.3.14 הגיש הוא תביעה לקביעת נכות מעבודה בגין תאונת עבודה מיום 28.1.12 במהלכה נפגע בעינו השמאלית, אולם טרם קיבל כל מענה. זאת, על אף הזמן הרב שחלף, ופניות חוזרות ונשנות שביצע לנתבע.

בהודעתו מיום 19.11.4 מסר הנתבע כי עניינו של התובע נמצא בטיפול, וכי הוא יזומן לוועדה הרפואית לאחר שיימצא וימונה מומחה מתאים לפגימתו. בהודעה מיום 17.12.14, עדכן הנתבע כי התובע כבר זומן לוועדה רפואית, ומשקיבל התובע את הסעד לו עתר, יש מקום להורות על מחיקת התביעה.

בתשובתו מיום 21.12.14, ציין התובע כי אכן זומן לוועדה רפואית מחוזית ונבדק על ידה. התובע עוד הוסיף כי הוא מסכים למחיקת התביעה, תוך שהוא עותר לחיוב הנתבע בהוצאות בשל טענתו כי הנתבע נקט בסחבת בטיפול בעניינו.

לאור הסכמת הצדדים - התביעה נמחקת.

באשר להוצאות- לא מצאתי לחייב את הנתבע בהוצאות. ראשית, טענתו של התובע כי הנתבע נקט בסחבת בטיפול בעניינו, לא הובררה. בענין זה יש ליתן את הדעת כי הנתבע הסביר בהודעתו מיום 19.11.14 כי הטעם לעיכוב הטיפול בתביעתו של התובע הוא הצורך למצוא מומחה בתחום הפגימה הרלבנטי של התובע- שהוא עיניים- והבהיר כי רק לאחר שיימצא מומחה כאמור ויינתן לו כתב המינוי, ניתן יהיה לזמן את התובע לדיון בוועדה. בנוסף, על אף טענתו בעניין, התובע לא צרף לכתב התביעה כל הוכחה כי אכן ערך פניות לנתבע- קודם להגשת התביעה- על מנת לברר מדוע אינו מזומן לוועדה רפואית. אין לשלול שאילו אכן נעשתה פניה כזו, היה מתייתר הצורך בהגשת התביעה כאן. משכך, איני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, ג' טבת תשע"ה, (25 דצמבר 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.