ב"ל 14475-12-14 מ' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 20/8/14 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה כי למערער נותרה נכות בשיעור 10% מיום 1/1/14 ("ההחלטה"). 

החלטת הוועדה

2.הוועדה התכנסה ביום 20/8/14 לדון בערר המערער, בהרכב מומחה באורטופדיה, מומחה בנוירולוגיה ומומחה ברפואה תעסוקתית. הוועדה הקשיבה לתלונות המערער "על בעיה עצבית, מוסר שכרגע לא מטופל, הרופא אמר לי שכרגע אין תרופה". הוועדה ציינה בסעיף 21 לפרוטוקול כי המערער לא העלה כל תלונה פרט לאמירה כללית של עצבים, וכי לדבריו הוא סובל מכאבי ראש כתוצאה מהחבלה. הוועדה הוסיפה כי התכנסה לדון בערר המשיב בתחום פה ולסת. לאחר שעיינה בחוות דעת היועץ בתחום פה ולסת, פרופ' פלד, מיום 21/7/14, הסבירה הוועדה כי היא מאמצת את חוות הדעת לפיה אין נכות בתחום פה ולסת.

הוועדה קיבלה את ערר המשיב, וקבעה, כאמור, למערער נכות יציבה בשיעור 10%, בגין חבלת ראש לפי פריט ליקוי 29(7)(א)(I) דומה, וכן נכות בשיעור 0% בתחום הנפשי לפי פריט ליקוי 34(ב)(1), בתחולה מיום 1/1/14.

טענות הצדדים

3.טענת הערעור היא שהחלטת הועדה מנוגדת לכללי הצדק הטבעי, שכן המערער ובא כוחו לא ידעו על ערר המשיב, לא הומצא להם עותק מהודעת הערר וגם לא מחוות דעת היועץ פרופ' פלד.

4.לטענת המשיב, לא נפל בהחלטת הוועדה פגם משפטי והמערער לא הצביע על כל נימוק להתערבות בקביעותיה של הוועדה.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

5.לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות, ולא מצאתי טעם משפטי המצדיק התערבות בהחלטת הוועדה.