ב"ל 13189-05-13.14 אוגוסט 2014

החלטה מתוקנת 

התובע הגיש תביעה להכיר בהפרעה בתפקודי הריאות ממנה הוא סובל כ"פגיעה בעבודה". להלן העובדות המוסכמות על הצדדים.

1.התובע יליד שנת 1942, ומשנת 1971 ועד שנת 2005 עבד בנמל אילת במספר תפקידים: משנת 1971 ועד לשנת 1989 לערך עבד כסוור (עבודת טעינה ופריקה של סחורות מספינות), ומשנת 1989 ועד לשנת 2005 עבד כמפעיל ציוד מכאני (מלגזה/שופלים וביוב).

2.התובע לאורך חייו לא עישן סיגריות.

3.עבודתו בוצעה במשך 6 ימים בשבוע וכ – 8 שעות בכל יום עבודה בשישי עבד 7 שעות). יצויין כי פעמים רבות עבד במשמרות כפולות ובשעות נוספות.

4.במסגרת עבודתו נחשף לגזי פליטת דיזל, לאסבסט גולמי, לאבק תפזורות (פוספטים, אשלג, גופרית, תבואות לרבות קמח דגים, מלט וכיוצ"ב), נחשף לגופרית, לעורות עם ריח חריף וקיקיון.

5.להלן תיאור אופי עבודתו וחשיפתו התעסוקתית של התובע לחומרים השונים:

אופי החשיפה לאסבסט:

6.חשיפה לאסבסט גולמי: כידוע, בשנות השישים, השבעים ועד לתחילת שנות ה – 80 האסבסט היה חומר מבוקש ולכן אוניות רבות שעגנו בנמל הובילו איתן אסבסט. כל חודש הגיעו בין 3 – 2 אוניות עם אסבסט כאשר פריקת האוניות נמשכה לעיתים במשך שבועות. לא היה מדובר בפלטות אסבסט אלא באסבסט גולמי (אבקת אסבסט). האסבסט הגולמי היה קשור ברצועות או בתוך שקים והתובע ועובדי הנמל האחרים היינו צריכים לגלגל או להזיז אותו למרכז האונייה. במהלך הזזת האסבסט השתחרר לאוויר אבק רב של סיבי אסבסט שמילא את כל בטן האונייה ואת גופו של התובע מבלי שהיה מודע לסכנות הכרוכות בכך ומבלי שהשתמש בציוד מגן.

7.כמוכן, בעת השינוע, אבק האסבסט היה נערם על רצפת הרציפים ובהתאם למשבי הרוח, האבק היה מתפזר ברחבי הנמל דבר שהוסיף לחשיפה.