ז' נ' המוסד לבטוח לאומי

1.התובע, מר ב.ז. (להלן – התובע או המבוטח) נפגע בתאונת דרכים ביום 29.3.15 והפגיעה הוכרה כפגיעה בעבודה.

לתובע שולמו דמי פגיעה עבור התקופה שבין התאריכים 30.3.15 עד 19.4.15. עניינו של הליך זה במחלוקת שבין הצדדים באשר לזכאות התובע לתשלום דמי פגיעה עבור התקופה שמיום 20.4.15 ועד ליום 28.6.15.

2.בהתאם להסכמת הצדדים בדיון מיום 19.10.17, מונה ד"ר אהוד שרצר כמומחה יועץ רפואי (להלן – המומחה), על יסוד התשתית העובדתית המוסכמת כמפורט להלן:

א.התובע יליד 6/71.

ב.התובע היה מעורב ביום 29.3.15 בתאונת דרכים בדרכו חזרה מהעבודה לביתו, כשרכבו התנגש ברכב אחר.

ג.התובע נעדר מעבודתו כפועל בניין מיום 30.3.15 ועד ליום 28.6.15.

ד.לפי דו"ח מד"א מיום 29.3.15, צוין כחלק מתיאור התאונה: "סימני קורי עכביש על השימשה, פתיחה כרית אוויר, התהפכות רכב".

ה.התובע נבדק לראשונה במיון בבית חולים הלל יפה ביום התאונה ושוחרר לביתו באותו היום. המשך הטיפולים הרפואיים הם כמפורט בכרטיסיו של התובע בקופת חולים.

ו.הנתבע הכיר בתאונה מיום 29.3.15 כפגיעה בעבודה. הפגימות שהוכרו הן חבלה בחזה וביד ימין של התובע.

ז.הנתבע שילם לתובע דמי פגיעה לתקופה שמיום 30.3.15 ועד ליום 19.4.15.

התביעה להכרה בתקופת אי כושר נוספת, שמיום 20.4.15 ועד ליום 28.6.15, נדחתה.

3.המומחה התבקש להשיב על השאלות הבאות:

א.האם מצבו הרפואי של התובע בתקופה שמיום 20.4.15 עד 28.6.15, היה כזה שהתובע לא היה מסוגל לעבודתו או לעבודה מתאימה אחרת ונזקק לטיפול רפואי, לשיקום או להחלמה?

ב.האם מצבו של התובע בתקופה זו (20.4.15 עד 28.6.15) נגרם כתוצאה מהתאונה מיום 29.3.15?

4.בחוות-דעתו מיום 14.11.17 קבע המומחה כי בעקבות התאונה נגרמו לתובע חבלה בחזה וביד, ללא תיעוד בדבר שברים בחזה או ביד.