ב"ל 11434-09-12 מ' פ' נ' המוסד לביטוח לאומי

בפנינו תביעה במסגרתה התבקש בית הדין לקבוע כי לתובע אירעה תאונת עבודה ביום 24.8.11 שגרמה לקרע בגיד קרסול ימין. תביעתו של התובע להכיר באירוע ובפגימה כתאונת עבודה כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה – 1995 (להלן – החוק), נדחתה על-ידי הנתבע. מכאן התביעה שבפנינו.

טענות התובע בתמצית

התובע מועסק כמכשירן בתעשיה האווירית (להלן- המעסיק). במסגרת ההליך שלפנינו טען התובע כי ביום 24.8.11 בשעה 11:00 לערך, בעת שהחזיר ציוד למחסן הוא נחבל בקרסול רגל ימין, לאחר שהחליק על שברי זכוכיות שהיו במקום (להלן – האירוע). לטענת התובע,  לאחר האירוע  הוא המשיך בעבודתו כשהוא צולע אך משהגיע לביתו גילה נפיחות והחל לחוש כאבים בקרסול שלא חלפו ומשכך פנה לקבלת טיפול רפואי בו נמצא כי הוא סובל מקרע בגיד הקרסול.

בתביעה לתשלום דמי פגיעה (להלן - התביעה) שהגיש התובע לנתבע ביום 22.11.2011 נכתב כי הודעה על האירוע ועל הפגיעה נמסרה לממונה הישיר מר גמבש שלמה (להלן – שלמה). כמו כן נכתב שם כי לא היו עדים לאירוע וכי התובע הפסיק את עבודתו עקב התאונה ביום 11.9.11. 

במהלך ההליך שהתקיים בבית הדין טען התובע כי ההודעה על הפגיעה נמסרה לשלמה רק  ביום 28.8.11, מאחר שבשבוע בו נפגע הייתה במפעל חופשה מרוכזת. 

טענות הנתבע בתמצית

הנתבע טען כי התובע לא הוכיח את דבר התרחשות הארוע ואת מועדו. זאת, מאחר שבכל המסמכים הרפואיים וכן בטופס התביעה שהוגש לנתבע מתואר לכל היותר קיומו של ארוע אדיופטי, שאיננו מהווה פגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק כאשר בחלק מן המסמכים לא צוין הארוע כלל.

הכרעה