ב"ל 11053-09.08

1. מונחת לפניי תביעת התובעת לתשלום דמי מזונות ולתשלום הפרשי דמי מזונות, בהתאם לחוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ב-1972 (להלן: חוק המזונות (הבטחת תשלום)) ותקנות המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ג-1973 (להלן: תקנות המזונות).

רקע

2. ראשיתו של ההליך בתביעה שהגישה התובעת כנגד החלטת הנתבע (להלן: המוסד) מיום 26.12.2008 להפסיק את תשלום דמי המזונות שקיבלה

החל מיום 1.1.2009, עקב חוסר שיתוף הפעולה שלה עם חקירה שקיים בעניינה.

3. במסגרת ישיבת קדם הדיון הראשונה עתרה התובעת לתיקון כתב התביעה בדרך של הוספת עילה שעניינה אי תשלום נטען של מענק לימודים לביתה הצעירה. בית הדין התיר את התיקון. בהתאם, הגישה התובעת ביום 10.11.2009, כתב תביעה מתוקן בו עתרה לחידוש תשלום דמי המזונות שהופסקו, לתשלום סכומים שהופחתו לטענתה, לאורך השנים מדמי המזונות שנפסקו ושולמו לה, ולקבלת מענק לימודים לשנת 2005 עבור בתה הצעירה.

4. במסגרת ישיבת קדם הדיון השנייה הוברר כי המחלוקת בעניין מענק הלימודים באה על פתרונה ועל כן היא נמחקה מרשימת הפלוגתאות (פרוטוקול ישיבת בית הדין מיום 14.6.2010). התיק הועבר לשמיעת הוכחות בפני סגן הנשיאה, השופט אייל אברהמי. בישיבת ההוכחות מיום 19.1.2011 לא נחקרה התובעת. חלף זאת המליץ בית הדין בפני המוסד לשוב ולבחון את זכאותה של התובעת לתשלום מזונות ממועד הפסקת תשלומם, קרי מחודש 1/2009. המוסד נעתר להמלצת בית הדין. לימים הודיע כי חידש את תשלום דמי המזונות לתקופה שמחודש 1/2009 ועד לחודש 10/2009, עת הגיעה בתה הצעירה של התובעת לגיל 18 וכי חזר בו מהחלטתו הקודמת בדבר דחיית התביעה בשל אי שיתוף פעולה (הודעה מיום 17.4.2011). התובעת מצדה הודיעה כי עומדת היא על ברור השאלה אם זכאית היא לתשלומים שהופחתו לאורך השנים מדמי המזונות שנפסקו לזכותה. או אז השיב סגן הנשיאה את ההליך לשלב המקדמי, הורה לצדדים לסכם טיעוניהם בכתב והעביר את התיק לטיפולי. גדר המחלוקת לא הוברר עת תום. משהוגשו סיכומי הצדדים סברתי כי התיק אינו בשל למתן פסק דין, לנוכח חוסרים במסד העובדתי ואי בהירות בפן המשפטי. אשר על כן, הוזמנו הצדדים להשלים טיעוניהם בעל פה. הנתבע מצדו הגיש תעודת עובד ציבור, מאת עוזרת ראשית במחלקת מזונות ואמהות בסניף המוסד בבית שמש, הגב' אביטל כהן, ובה פרוט התשלומים ששולמו לתובעת מהלך השנים. בהמשך אף קוים הליך הוכחות, במסגרתו נשמעה עדותה של התובעת. הצדדים סיכמו טיעוניהם בכתב.

לבקשת הצדדים, לה ניתן תוקף של החלטה ביום 12.10.2009, מתברר התיק בפניי בדן יחיד.

התשתית העובדתית כפי שהתבררה בהליך

5. התובעת, ילידת 1969, נישאה למר ש.מ. בשנת 1988 (עמ' 11, שורות 17-16), ומנישואים אלו נולדו לבני הזוג 3 בנות.

6. בשנים הראשונות לנישואיהם התגוררו בני הזוג מ. ב---  (עמ' 11, שורות 25-20), שם נולדו בתם הכורה, ל.א. (3.2.1989), וגם הבת האמצעית, ד.  (13.6.1990), (עמ' 12, שורה 4).

7. במועד שלא הוברר בדיוק שבו בני הזוג ובנותיהן ארצה, ככל הנראה לא בו זמנית, וכאן נולדה בתם השלישית, ש.ח.  (10.10.1991). בסמוך לאחר הלידה של ש.ח.  שב מר מ.  בגפו ל---. ממועד זה ואילך חיו בני הזוג בנפרד (עמ' 12, שורות 2-1).

8. משנותרה התובעת לבד עם שלוש בנותיה והתקשתה לכלכל אותן, הגישה תביעות חוזרות למזונות נגד מר מסרי, בבית הדין הרבני האזורי בירושלים. התביעה הראשונה הוגשה ביום 18.11.1991 (נ/1). בית הדין הרבני קיבל את התביעה וחייב את מר מ. י, בפסק דין מיום ט"ו בשבט התשנ"ב (20.1.1992), בתשלום דמי מזונות לבנות בסך 800 ₪ לחודש (נ/2. נציין כי פסק הדין מופיע בגרסה מודפסת כנספח ב' לסיכומי התשובה מטעם התובעת).

9. בפסק דין שני, מיום 28.12.1998, חויב מר מסרי לשלם לתובעת סך של 2,100 ₪ לחודש עבור מזונות (נספח ג' לסיכומי התשובה מטעם התובעת), בזו הלשון: "לאור החומר שבתיק מחליט בית הדין ברוב דעות מחייבים את הבעל לשלם לאשתו עבור מזונות סך 2,100 ₪... לחודש... פס"ד זה מבטל כל פס"ד אחרים לעניני מזונות".

10. בפסק דין שלישי, מיום 18.2.2003, אשר נתן תוקף להסכם גירושין שנערך בין בני הזוג, חויב מר מ. י לשלם לתובעת סך של 1,200$ לחודש עבור מזונות בנותיה (עותק ההסכם צורף להודעת הנתבע מיום 28.1.2013).

11. מתעודת עובד הציבור עולה כי כל פסקי דין הוגשו על ידי התובעת למוסד לביצוע, כלומר לשם קבלת תשלום חודשי בהתאם להם. זכאות התובעת אושרה והתשלומים הועברו לתובעת כסדרם, על פי הקבוע בפסקי הדין. ביחס לפסק הדין מיום 18.2.2003, שולם לתובעת הסכום שנקבע בו החל מחודש 9/2003. אולם בהמשך התברר כי במועד מתן פסק הדין החייב, מר מ. , לא היה עוד תושב ישראל ואף לא היה תושב ישראל במשך 24 חודשים לפחות מתוך 48 חודשים שקדמו בתכוף ליום מתן פסק הדין. על כן ובהתאם לסעיף 2 לחוק המזונות (הבטחת תשלום), לא היה המוסד רשאי לשלם לתובעת את הסכום שנקבע בפסק הדין מיום 18.2.2003.

12. בנסיבות אלה, הודיע המוסד לתובעת ביום 3.3.2004, כך:

"הריני להודיעך כי לפי חוק ההסדרים לשנת 2003 פסק הדין מ-18.2.03 לא ניתן לביצוע מאחר והחייב אינו תושב.

בטעות עודכן פסק הדין ב-9/03, והיום תוקנה הטעות.

תמשיכי לקבל מזונות לפי פסק הדין הקודם מ-98' (בניכוי הכספים שקיבלת מ-9/03 עד היום).