בש"פ 8825/15 מדינת ישראל נ' סלומון רדאי

1. לפני בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) להארכת מעצרו של המשיב, בפעם הרביעית, בתשעים ימים שיימנו החל מתאריך 05.01.2016, או עד למתן פסק דין ב-תפ"ח 20705-07-14 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם.

2. בתאריך 10.07.2014 הוגש כנגד המשיב כתב אישום הכולל שלושה אישומים, בגדרם מיוחסות לו העבירות הבאות: באישום הראשון, רצח בכוונה תחילה, עבירה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); באישום השני, הצתה, עבירה לפי סעיף 448 רישא לחוק העונשין; באישום השלישי, ניסיון רצח עבירה לפי סעיף 304(א) לחוק העונשין.

3. על פי המתואר באישום הראשון בין השנים 2003-2001 המשיב היה בן זוגה של פ' ב' ז"ל (להלן: המנוחה). בכתב האישום נטען כי המשיב חשד במנוחה כי היא בוגדת בו ועוסקת בזנות. בנוסף, המשיב נהג להכות את המנוחה מעת לעת תוך שהוא גורם לה חבלות שונות על גופה. המבקשת טוענת כי במועד שאינו ידוע לה במדויק, עובר לתאריך 26.04.2003, גמלה בליבו של המשיב החלטה לרצוח את המנוחה. לצורך כך, הצטייד המשיב, בין היתר, בזוג כפפות. בשעות הערב של אותו היום המשיב והמנוחה שהו יחדיו בירושלים. בשעה שאינה ידועה במדויק למבקשת, אך לאחר השעה 20:30, במסגרת תוכניתו של המשיב להמית את המנוחה, המשיב והמנוחה נסעו לקבר השיח' בגבעת המטוס בירושלים (להלן: מקום האירוע). המבקשת טוענת עוד כי בהגיעם למקום האירוע, לפני שעת חצות, המשיב הכה ודקר את המנוחה, בין השאר, באמצעות חפץ הדומה לגרזן, ודקר אותה דקירות רבות, בראשה, בצווארה ובפלג גופה העליון. תוך כדי כך, המשיב אף דרך ברגלו על צווארה של המנוחה ומעך אותו. לפי הנטען בכתב האישום, מעשי המשיב הובילו למותה של המנוחה, והוא הותיר את גופתה של המנוחה זרוקה במקום האירוע.

4. על פי המתואר בחלק הכללי לאישומים השני ו-השלישי, המשיב נעצר בחשד לביצוע הרצח המתואר לעיל בשנת 2003, אולם שוחרר ממעצרו לאחר כחודש, משלא נמצאו די ראיות להעמידו לדין. במהלך שנת 2009, במסגרת חקירה סמויה שהתנהלה כנגד המשיב בגין הרצח הנ"ל, הופעל סוכן משטרתי (להלן: הסוכן) בעת שהשניים ריצו במקביל עונש מאסר בגין עבירות אחרות. במסגרת יחסיהם של השניים ובהוראת מפעילי הסוכן, הסוכן נפגש עם המשיב בתאריך 26.03.2014 וחידש את קשריו עימו, וזאת במטרה לרכוש את אמונו. החל משלב זה, המשיב והסוכן שמרו על קשר, אשר במסגרתו חברו לביצוע פעילויות עברייניות שונות בפיקוח המשטרה, כמפורט באישומים השני ו-השלישי כפי שיתואר להלן.

5. על פי המתואר באישום השני, הסוכן מסר למשיב בכזב, בהוראת מפעיליו, כי הוא מעוניין לשרוף רכב של אחר המסוכסך עימו, וביקש מהמשיב לסייע לו בכך. המשיב נענה להצעת הסוכן. בתאריך 27.05.2014 המשיב והסוכן נסעו ברכבו של הסוכן לרח' רינגנבלום בירושלים. כשהגיעו השניים למקום, המשיב ניפץ חלון רכב שחנה במקום, שפך לתוכו מיכל דלק והצית את הרכב. הסוכן שילם למשיב בגין מעשה זה סך של 2,000 ש"ח.

1. על פי המתואר באישום השלישי, בתאריך 01.06.2014 הסוכן שאל את המשיב, בהוראת מפעיליו, אם הוא מעוניין לפגוע בחברתו לשעבר של הסוכן תמורת סך של 10,000 ש"ח. במסגרת הקשר ביקש המשיב מהסוכן תמונה וכתובת של החברה הנ"ל ומסר לסוכן כי הוא ידאג לביצוע המשימה. בהזדמנות נוספת סיכמו השניים כי הסוכן ישלם למשיב עבור מעשיו סך של 10,000 דולר ארה"ב. בתאריך 24.06.2014 הסוכן והמשיב נפגשו, ובמעמד זה הסוכן אמר למשיב כי האדם שאת רכבו הציתו חייב לו כספים ואף השפיל אותו. במהלך השיחה המשיב הציע לפגוע באותו אדם באמצעות אקדח. הסוכן אמר למשיב כי הוא מעוניין להמית את אותו אדם באמצעות הצמדת מטען חבלה לרכבו, וכי ידריך את המשיב כיצד להניח מטען זה. בתאריך 25.06.2014, הסוכן אסף את המשיב מביתו כשברשותו חפץ הנחזה להיות מטען חבלה (להלן: מטען דמה). לפי הנטען בכתב האישום, הסוכן הראה למשיב כיצד להפעיל את מטען הדמה באמצעות שלט רחוק. לאחר מכן, השניים נסעו לרח' הרא"ה בירושלים ושם הורה הסוכן למשיב להניח את מטען הדמה מתחת לרכב חונה. המשיב הניח את מטען הדמה מתחת למושב הנהג של הרכב והשניים המתינו להגעת בעל המכונית בכוונה להפעיל את מטען הדמה הנ"ל ובמטרה להמיתו. בשלב זה עצרו כוחות משטרה את המשיב.

2. בד בבד עם הגשת כתב האישום המבקשת הגישה בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. המבקשת טענה כי כנגד המשיב ישנן ראיות לכאורה טובות להוכחת אשמתו, לרבות הודאתו בפני הסוכן על הרצח משנת 2003. עוד נטען כי מעשיו של המשיב מקימים עילת מסוכנות לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים בצירוף ס"ק (ג) באשר קיים יסוד סביר לחשש שהמשיב יסכן את ביטחון הציבור. עוד נטען כי העבירות המיוחסות למשיב בוצעו באלימות חמורה ותוך שימוש בנשק קר וחם ועל כן מקימות כנגדו עילת מסוכנות אף לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים. המבקשת טענה, בנוסף, כי מסוכנותו של המשיב לביטחון הציבור נלמדת אף מעברו הפלילי המכביד בעבירות אלימות, סמים ורכוש, אשר בגינן ריצה עונשי מאסר. המבקשת טענה לבסוף כי קיים חשש להימלטותו של המשיב מאימת הדין ואף לשיבוש הליכי משפט בשל כך שגרם בעבר לעדות בתיק זה לשנות את גרסתן.

3. בתאריך 18.09.2014, בית המשפט המחוזי הנכבד (כב' השופט ב' גרינברגר) קבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב בשלושת האישומים הנ"ל. באשר לאישום הראשון נקבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב בעבירת רצח וכי מתקיימת בנסיבות חזקת המסוכנות הסטטוטורית הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(1) לחוק המעצרים בהקשר זה. בית המשפט המחוזי הנכבד היה ער לחלוף הזמן מאז הרצח, אך חרף זאת קבע כי במקרה דנן לא מתקיימות הנסיבות החריגות המצדיקות שחרור לחלופת מעצר. בהקשר זה בית המשפט המחוזי הנכבד עמד על עברו הפלילי המכביד של המשיב הכולל עבירות סמים, רכוש ואלימות (לרבות שוד מזוין, תקיפת בן זוג, תקיפה סתם ואיומים).

           לנוכח האמור לעיל, בית המשפט קמא הנכבד הורה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים נגדו. ביחס לאישומים השני והשלישי בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי על אף שהעבירות בוצעו תוך מעורבותו של סוכן מדיח, הרי שניתן לעצור את המשיב עד תום ההליכים אף בגין עבירות אלו.