בש"פ 5723/14 טולוטו שיר נ' משטרת ישראל

1. לפניי בקשה ליתן רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ק' רג'יניאנו) מיום 20.8.2014 בע"ח 1457-08-14, בה התקבל ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (סגן הנשיאה ש' שטיין) מיום 28.7.2014 בה"ת 5350-06-14, במסגרתה הורה על שחרור רכבי המבקש שנתפסו על ידי המשיבה.

ההליכים עד כה

2. במסגרת חקירת משטרה בדבר ביצוע עבירות של ארגון וניהול הימורים, עבירות מכוח חוק איסור הלבנת הון ועבירות לפי פקודת מס ההכנסה, ביום 14.5.2014 נתפסו מידי המבקשים, בין היתר, שני כלי רכב לצורך חילוט עתידי, מכח סעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן: הפקודה) ומכוח סעיפים 21(א) ו-26 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2009 (להלן:החוק).
3. המבקש 2 פנה לבית משפט השלום בראשון לציון בבקשה להחזרת הרכבים. ביום 28.7.2014 הורה בית משפט השלום על שחרורם בכפוף להטלת עיקולים, הוצאת ביטוח מקיף לידי המשיבה ואיסור דיספוזיציה בהם. זאת, היות שבאיזון בין זכות המבקש לקניינו לבין התכליות שביסוד תפיסת הרכבים, היה מקום לשחרר את הרכבים ל"חלופת תפיסה" בתנאים קבועים.
4. על החלטה זו עררה המשיבה. ביום 20.8.2014, לאחר עיון בחומר החקירה, קיבל בית המשפט המחוזי את הערר וקבע כי קיים בסיס ראייתי לחשדות המיוחסים למבקש המצדיקים את תפיסת הרכבים. כן קבע בית המשפט המחוזי, כי לתנאי השחרור שקבע בית משפט השלום יתווסף תנאי של הפקדה במזומן בסך 45,000 ש"ח.

הבקשה ליתן רשות ערר

5. בבקשה לפניי, טוען המבקש כי בקשתו חורגת מעניינו האישי ומצדיקה דיון ב"גלגול שלישי" בבחינת שאלת הקפאת נכסים של חשוד בהסתמך על סעיף 21 לחוק. לשיטתו, תפיסת רכוש לפי החוק מותרת רק לאחר הגשת כתב אישום ובכפוף לבדיקת קיומן של ראיות לכאורה. המבקש סומך דבריו על האמור בבש"פ 6817/07 מדינת ישראל נ' סיטבון (31.10.2007) (להלן: פרשת סיטבון). עוד טוען המבקש, כי החלטת בית המשפט המחוזי מעמידה בסכנה את רכוש הציבור שיוותר ללא הגנה מפני רשויות האכיפה.
6. המבקש עומד על כך שאף אם היקף העבירות המיוחסות לו הינו על סך 2.1 מיליון ש"ח, הרי שהיה יכול להרוויח מכך לא יותר מעמלה בסך שבעה אחוז. כלומר, לכל היותר, הוא היה יכול להרוויח 147,000 ש"ח. לשיטתו, מאחר שבידי המשיבה מוחזקים כבר כ-450,000 ש"ח, אין הצדקה להמשיך להחזיק ברכבים.

תגובת המשיבה

7. המשיבה טוענת כי הבקשה אינה באה בגדרי אמות המידה שנקבעו בדין לקבלת הליך ב"גלגול שלישי". השאלה אותה הציג כעקרונית ממילא קיבלה מענה ברור בפסיקה. המשיבה עומדת על האבחנה שיש לערוך בין השלב שטרם הגשת כתב האישום לזה שאחריו; בשלב הקודם להגשת כתב האישום הרף הראייתי הנדרש הוא של יסוד סביר להניח כי נעברה עבירה וכי החפץ ניתן כשכר בעד ביצוע העבירה. עם זאת, בשלב שלאחר הגשת כתב האישום, הרף עולה לרף של יסוד סביר להרשעה בעבירה, הדומה במהותו לרף הנדרש במעצר עד תום ההליכים. בענייננו, מציינת המשיבה, שתי הערכאות הקודמות ציינו בהחלטותיהן כי מעיון בחומר הראיות עולה בסיס ראייתי לחשדות המיוחסים למבקש, באופן המצדיק את תפיסת הרכבים. כן מציינת המשיבה, כי בפרשת סיטבון דן בית המשפט בחילוט לאחר הגשת כתב האישום ועל כן פרשה זו אינה רלוונטית לענייננו.
8. עוד טוענת המשיבה, כי היקף הרכוש בו נעשתה עבירה הוא הרלוונטי לעניין החילוט ולא היקף הרווחים של העבריין. כמו כן, מזכירה המשיבה כי בהקשר זה טיעוני המבקש הם טיעונים עובדתיים מפיו בלבד.  

דיון והכרעה

9. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לבקשה, ובהחלטות בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
10. הלכה היא ככלל, כי רשות ערעור בגלגול שלישי ניתנת מקום בו עולה מן הבקשה סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית אשר חורגת מעניינם של הצדדים לתיק (ראו: בש"פ 5769/12 מזרחי נ' מדינת ישראל, פסקה 16 (20.8.2012); בש"פ 4971/08 וייסמן נ' מדינת ישראל (28.10.2008)). נסיבות המקרה דנן נטועות כולן בעניינו הפרטני של המבקש, והן נידונו הן על ידי בית משפט השלום והן על ידי בית המשפט המחוזי. טענתו של המבקש לפיה לא ניתן לתפוס נכסים לפי החוק אלא לאחר הגשת כתב אישום חסרת כל בסיס, כעולה מן החוק והפסיקה גם יחד. צדק בית המשפט המחוזי כשציין בהחלטתו כי סמכות התפיסה בטרם הגשת אישום הוכרעה כבר במספר החלטות שניתנו על ידי בתי משפט מחוזיים לאורך השנים (ראו פסקה 11 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי). הואיל וסעיף 26 לחוק מחיל את כללי הפקודה בשינויים המחויבים, הרי שאין הצדק רעיוני לקבלת טיעון המבקש.
11. אכן, הותרת הרכב ברשות המשטרה פוגעת בזכותו הקניינית של המבקש. אולם, הפקודה מאפשרת את תפיסת הרכב בהיותו בטחון לחילוט עתידי. באיזון בין הפגיעה בקניין המבקש ובין האינטרס הציבורי הקיים באפשרות החילוט העתידי, גובר האינטרס הציבורי. המדובר בזמן סביר לקידום ההליך הפלילי על מנת לקבל את התמונה המלאה בדבר תפיסת הרכבים.
12. באשר לסוגיית גובה הסכומים נושא העבירה, אכן הלכה היא כי "בלעו של גזלן" משמעו הכספים בהם בוצעה העבירה ולא ה"עמלה" שגוזל כל עבריין אגב ביצועה (ראו: ע"פ 4980/07 אלון כהן נ' מדינת ישראל, פסקה 34 ואילך (4.11.2010); ע"פ 6889/11 מדינת ישראל נ' אלירן עובד ואח' (14.5.2012)). חילוט רכושו של הנאשם נובע מכך שאין המדובר ברכושו, שכן זה הושג בעבירה, אלא ברכוש שהוא למעשה של הציבור, ולכן יש לחלטו.

           אשר על כן, הבקשה נדחית.