בש"ע 46160-10-14 מדינת ישראל נ' וקנין

בפני בקשת הסניגור להורות כי יוסרו כל התנאים המגבילים מאת המשיב בשל היעדר ראיות לכאורה כנגד המשיב.

הליכים קודמים:

בהליכים הקודמים (מ"י 29355-10-14, עמ"י 32090-10-14, בש"ע 46160-10-14 החלטות ביניים מיום 28/10/2014). בעניינו של המשיב נקבעו תנאים לשחרורו, בין היתר בשל נסיבות משפחתיות דחופות וטרם נשמעו טענות הסניגור לראיות לכאורה ובהחלטה זו באה העת לשקול מחדש את תנאי שחרורו של המשיב לאור טענות הסניגור לעניין הראיות לכאורה.

כתב האישום:

כתב האישום כנגד המשיב מפרט כי ביום 20/10/2014 נסעו המשיב, אחיו הצעיר שהוא קטין ורחל אשתו במוניתו של המתלונן סולומון עמר וכן בנו התינוק של המשיב.

המתלונן עצר את המונית, המשיב ואשתו ירדו ואז התחולל ריב בין אחיו הקטין של המשיב לבין המתלונן וזאת בהיעדרו של המשיב הקטין תקף את נהג המונית, המשיב ואשתו חזרו למונית והמתלונן התחיל בנסיעה תוך שהוא לוחץ על לחצן המצוקה ואמר להם כי הוא נוסע לתחנת המשטרה. אז, תקף אחיו הקטין של המשיב את המתלונן באגרופיו והמשיב הושיט את ידיו, כיבה את המנוע, נטל את מפתחות הרכב כך שהמונית נעצרה ואז איים על המתלונן איומי מוות.

למתלונן נגרמו חבלות בעינו.

אז סימן המתלונן לשוטרים שיעצרו, השוטרים הגיעו, הקטין תקף את המתלונן לעיני השוטרים בסטירה, התנגד למעצרו והמשיב איים על אחד השוטרים שלא יעבוד יותר באשדוד, התפרע צעק וניסה להפריע למעצר ואף הכה את השוטר חן ליברמן באגרופו בחזהו ונגח בראשו. כמו כן, תקף שוטר נוסף עד שהשוטרים הצליחו להפילו לקרקע כאשר הוא מוסיף לבעוט בהם ולנגוח בראשם תוך שהוא מאיים איומי מוות.

ראיות לכאורה:

הסניגור טען בהרחבה לכך שניתנו סתירות בראיות לכאורה וכי המשיב נעצר שלא כדין ובחוסר סמכות.

אמרתו של המתלונן סולומון עמר מיום 20/10/2014 מתארת כי אסף את הארבעה במוניתו, נתקף על ידי הקטין ואז הגיעו המשיב ואשתו והוא חשש להתקשר למשטרה ולחץ על לחצן המצוקה כשהוא נוסע לתחנת המשטרה. מיד הרים הקטין את בלם היד, התחיל לסובב לו את ההגה והנאשם כיבה את המנוע תוך כדי נסיעה והוציא את המפתח. מתן האמרה הופסק על מנת שהמתלונן יקבל טיפול רפואי.