בש"מ 1614/16

1. ערעור על שתי החלטות הרשם ג' לובינסקי בדבר השגה על מזכירות בית המשפט, אשר דחתה מן המרשם הליך של בקשת רשות ערעור אותו הגיש המערער: בש"מ 4196/15 מיום 7.1.2016, במסגרתה נדחתה השגתו של המערער; ובש"מ 4196/15 מיום 9.2.2016, במסגרתה נדחתה בקשתו של המערער לעיון חוזר בהחלטה הראשונה.
2. השגה על מזכירות בית המשפט – ביום 1.2016 קבע הרשם ג' לובינסקי כי אופן ההשגה הנכון בנסיבות העניין היה באמצעות הגשת עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק – ולא באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור, וזאת משום שהגיש את ההליך העיקרי לבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית המשפט לעניינים מקומיים של ערכאת הערעור ביהודה ושומרון. עוד הוסיף הרשם, כי אף אם והיה מקבל את ההנחה כי ההחלטות ניתנו בידי בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים –היה מקום לדחות את בקשת רשות הערעור, שכן ביחס לכל אחת מההשגות הערעוריות הכרוכות בבקשה – הדין מתווה מסלול ערעורי שונה.
3. הבקשה לעיון חוזר – ביום 9.2.2016 דחה הרשם את בקשתו של המערער לעיון חוזר, בנימוק שהבקשה אינה מגלה עילה מבוררת להיעתר לבקשתו.
4. לאחר שעיינתי במגוון הרב של הטענות שהועלו בערעור; קראתי בקפידה את החלטות הרשם; ובחנתי את הנספחים, פסקי הדין, וההחלטות הרלוונטיות, נחה דעתי כי דין הערעור – לרבות הבקשות אשר הועלו במסגרתו – להידחות.
5. כידוע, שיקול דעתו של הרשם רחב, ולא בנקל תתערב בו ערכאת הערעור (ראו: בשג"ץ 8760/12 ואן קול נ' גנות (5.5.2013); בש"א 5814/12 ליברוב נ' בית חולים אלישע (14.8.2012)). החלטתו של הרשם לדחות את השגת המערער מנומקת, ומוסבר בה באופן נהיר מדוע המערער שגה באופן השגתו בדרך של בקשת רשות ערעור. בהמשך לכך, מצאתי כי צדק הרשם בהחלטתו לדחות את בקשתו של המערער לעיון חוזר. כאמור, לא מצאתי בהחלטות אלו פגם המצדיק התערבות, והמערער לא הצביע על נימוקים אשר יצדיקו התערבות שכזו.
6. סוף דבר, דין הערעור להידחות.

           ניתן היום, ז' באדר ב' התשע"ו (17.3.2016).

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   16016140_H01.doc   שצ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il