בר"ע 21464-10-15

השופט אילן איטח

1. לפני בקשת רשות ערעור על שתי החלטות בית הדין האזורי בתל-אביב-יפו (השופטת שרון אלקיים; סע"ש 22761-05-15): האחת מיום 6.10.15, שבה נדחתה בקשת המבקש למתן סעדים זמניים בעניין פיטוריו, והאחרת מיום 13.5.15, שבה נקבע ליום 4.6.15 דיון בבקשת המבקש, אף שהשימוע שאליו זומן נועד ליום 13.5.15.

2. בתמצית אציין כי במשיבה נערכים פיטורי צמצום, ובמסגרתם נכלל המבקש ברשימה המוסכמת לפיטורים (להלן – הרשימה המוסכמת). בית הדין האזורי דחה את בקשת המבקש למניעת הכללתו ברשימה המוסכמת ולמניעת המשך הליכי פיטוריו (להלן – הבקשה לסעד זמני). לטענת המבקש, אלו נעשו מתוך שיקולים זרים וכיוצ"ב. בית הדין דחה את הבקשה לסעד זמני, בין היתר משנמצא, לכאורה, כי הכללת המבקש ברשימה המוסכמת לא נעשתה משיקולים זרים, וכי לכאורה ניתנה הסכמת ועד העובדים במשיבה להכללתו ברשימה זו. עוד נסמך בית הדין האזורי, בדחיית הבקשה לסעד זמני, על מאזן הנוחות ובכלל זה פיטורי הצמצום הנערכים במשיבה ושהייתו של המבקש בחופשה ללא תשלום (שישנה מחלוקת אם אושרה אם לאו), לרגל התמחותו בעריכת דין עם תום לימודי המשפטים.

3. במסגרת בקשת רשות הערעור דנן מלין המבקש על כך שבית הדין האזורי הסתפק בבחינת הכללתו ברשימה המוסכמת, ולא בחן את עצם מניעת הפיטורים, תוך קביעה כאילו הבקשה לסעד זמני כוונה אך נגד הכללתו ברשימה המוסכמת ולא גם נגד עצם פיטוריו. המבקש מפנה לסעדים שנוסחו בבקשה לסעד זמני. עוד נטען כי בית הדין האזורי לא התייחס לישיבה שהתקיימה במשיבה בחודש נובמבר 2014, שבה הורכבה הרשימה המוסכמת, מבלי שהתנהל פרוטוקול המתעד אותה. טענות נוספות בפי המבקש הן כי שגה בית הדין האזורי בקביעת העובדות "בטרם שמיעת הראיות, בהעדר חקירה על תצהירו, אשר לפיכך לא נסתר", בהעדר העדת עדים רלוונטיים מטעם המשיבה למעט עד יחיד ומבלי לנמק את החלטתו.

4. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובכלל החומר המצוי בתיק, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה. להלן טעמיי בתמצית:

   א.הלכה היא כי ערכאת הערעור לא תתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בהחלטתה ליתן סעד זמני או שלא לתיתו, אלא במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן. לא מצאתי כי בנסיבות המקרה דנן נפלה בהחלטת בית הדין מיום 6.10.15 טעות כלשהי המצדיקה התערבות בשיקול דעתו.

   ב.גם בהנחה שעל מנת לבחון את בקשת המבקש למניעת פיטוריו לא נדרש תיקון הבקשה לסעד זמני, ברי כי בנסיבות כפי שנקבעו על ידי בית הדין האזורי, לא היה מקום למנוע את פיטורי המבקש משנקבע כי אין למנוע את הכללתו של המבקש ברשימה המוסכמת.

   ג.כשבית הדין בוחן בקשה לסעד זמני המובאת לפניו, אין מקום שיידרש לכל תג ותג של המחלוקות העובדתיות, ולא כל שכן שאין הוא נדרש לשמיעת מלוא הראיות. לפיכך, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת בית האזורי אף מהיבט זה. יצוין, שלא כפי שעשוי היה להשתמע מטענותיו של המבקש, המבקש החל להיחקר על תצהירו בחקירה נגדית, אך בא-כוח המשיבה הסתפק במספר שאלות מצומצם בלבד. כך או כך, השאלה אם תצהירו של המבקש נסתר אם לאו, היא עניין הנתון להערכתו ולהכרעתו של בית הדין האזורי ולא ראיתי כי נפלה טעות בעניין זה.

   ד.מאחר שמדובר בהחלטה בבקשה למתן סעדים זמניים, הרי שכל קביעות בית הדין האזורי הן לכאוריות בלבד, וחזקה שבמסגרת ההליך העיקרי יבוררו כל חילוקי הדעות בצורה מסודרת ומקיפה.

   ה.אשר להחלטה מיום 13.5.15 – המועד להשיג עליה כבר חלף עבר לו, ודי בכך כדי לדחות את בקשת המבקש ביחס אליה.

5. סוף דבר– בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נדרשה תגובת המשיבה, אין צו להוצאות.