בר און מנחם נ' יהלום

פסק דין

לפניי תביעה לתשלום שכר טרחת עו"ד:

התובעת ייצגה את הנתבע בהליכים משפטיים שונים; תביעתה מתייחסת לחלק מההליכים. ביחס לשני התיקים הראשונים שהועברו לטיפול התובעת (תיק "אדן אלונים" ו-ת.א. 1810/03 מחוזי תל-אביב – עיזבון המנוח מאיר רפאל ז"ל) הוסכם ששכר הטרחה יסתכם בשיעור של 15,000$ בצירוף מע"מ [ר' נספח א' לכתב התביעה – מכתבה מיום 10.6.2007 של התובעת אל הנתבע]; במועד מאוחר יותר הוסכם על ייצוג הנתבע בהליך נוסף, ת"א 4331-12-07 בעניין עיזבון המנוח מאיר רפאל ז"ל (תביעה ע"ס 3.7 מיליון ₪), כאשר הוסכם ששכר הטרחה הכולל – עבור הטיפול ב – 3 התיקים – יסתכם בשיעור של 75,000 ₪ בצירוף מע"מ [ר' נספח ג' לכתב התביעה – מכתב מיום 10.4.2008 של התובעת אל הנתבע].

הטיפול בשני התיקים הראשונים הסתיים, לשביעות רצון התובע ועל הצד הטוב ביותר; אשר לטיפול בתיק השלישי, בהתאם לנטען – בהליך גישור שהתקיים בשנת 2008 הוצע שהנתבע לא יידרש לשאת בתשלום כלשהו. ביום 30.8.2011 הודיע הנתבע לתובעת על הפסקת ייצוגו על ידה. התובעת מבקשת לחייב את הנתבע לשלם לה את מלוא יתרת שכר הטרחה עבור הטיפול בתיקים כאמור – סך של 75,000 ₪ בצירוף מע"מ בניכוי התשלום ששולם, המסתכם בשיעור של 36,600 ₪ (לא כולל מע"מ).

בכתב ההגנה טען הנתבע שמכתבה של התובעת מיום 10.6.2007 הינו מזויף, הוא לא היה קיים מעולם, לא נחתם ולא אושר. בעיקרם של דברים, נטען שסוכם שתיקים שיסתיימו טרם שלב ההוכחות יחויבו ב – 50% משכר הטרחה המוסכם. הנתבע ערך תחשיב, ממנו עולה שהתובעת היא שנותרה חבה כספים. כן נטען, שהוצאות שהגיעו לנתבע באחד ההליכים לא התקבלו אצלו.

לאחר בחינת כתבי הטענות, טענות הצדדים והמוצגים, החלטתי להורות על קבלת התביעה – בחלקה.

בכל הקשור לשני התיקים הראשונים שטופלו על ידי התובעת (תיק "אדן אלונים" ו-ת.א. 1810/03 מחוזי תל-אביב – עיזבון המנוח מאיר רפאל ז"ל), הטיפול המקצועי הסתיים; בהתאם לנספח א' לכתב התביעה, התובעת זכאית לתשלום ע"ס 15,000$ בצירוף מע"מ.

הנטל להוכיח את הטענה לפיה הוסכם שככל שהטיפול בתיקים כאמור יסתיים טרם שיחל שלב ההוכחות ישולם שכר טרחה בשיעור מחצית מהסכום המלא – מוטל על הנתבע, אשר העלה טענה כאמור; לא עלה בידי הנתבע להוכיח טענה זו. מעבר לעובדה שאין כל אינדיקציה בכתב בדבר הסכמה כאמור, כמו גם בשים לב לתשלומים ששולמו על ידי הנתבע מעת לעת (אשר אינם עולים בקנה אחד עם טענתו בדבר ההסכמה לשאת בתשלום בשיעור מחצית משכר הטרחה בלבד; בהתאם לתחשיב הנתבע שולמו על ידו כספים ביתר), הרי שהנתבע נמנע מלדאוג להתייצבות עדים רלבנטיים לצורך העדתם בסוגיה כאמור. עד אחד הינו עו"ד אלחנן פיין, אשר בהתאם לנטען היה נוכח בפגישה בה סוכמו תנאי שכר הטרחה (הסבר הנתבע באשר לסיבה בגינה הוא נמנע מלזמן לדיון את העד [עמ' 8, ש' 20 – 21] נדחה על ידי); עדה נוספת היא אשתו, אשר על פי הנטען אף היא נכחה במפגש בו סוכמו תנאי שכר הטרחה [עמ' 8, ש' 14 – 15]; הימנעות הנתבע מזימון עדים רלבנטיים לצורך הוכחת טענתו העובדתית נזקפת לחובתו [ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595, 602; ע"א 27/91 קבלו נ' ק' שמעון, עבודות מתכת בע"מ, מט (1) 450, 457)].

אין די בטענות הנתבע בכל הקשור לטיפול בתיק "שגיא" (שם שולם בסופו של יום שכר טרחה בשיעור נמוך משכר הטרחה המוסכם) לצורך הוכחת הטענה בדבר זכאות התובעת לתשלום שכר טרחה בשיעור של מחצית מהסכום המוסכם בלבד, בגין תיק שהסתיים טרם שהחל שלב ההוכחות בתיק (כאמור, העד עוה"ד פיין לא הוזמן למסור עדותו בנושא; כמו כן, סך של 9,000$ אינו מהווה מחצית מסך של 15,000$ ולא הונחה תשתית עובדתית לפיה הנתבע נדרש היה לשאת בתשלום סך של 1,500$ עבור דיון שהתקיים ביום 25.5.2010).

אני דוחה אפוא את טענת הנתבע וקובע כי התובעת זכאית למלוא שכר הטרחה עבור הטיפול בשני התיקים הראשונים, על אף העובדה שהטיפול בתיקים לא כלל ניהול של הליכי הוכחות ועל אף טענות הנתבע בדבר ההיקף המצומצם של הפעילות בתיק, בכלל, ושל פעילות התובעת, בפרט.

איני מקבל את הטענה לפיה התשלום ע"ס 250$ בצירוף מע"מ ששולם על ידי הנתבע לתובעת בשלב הראשון כלל תשלום ע"ח חוב שכר הטרחה, וזאת בהיעדר הוכחה.

על אף טענת הנתבע לפיה נספח א' לכתב התביעה הינו מסמך מזויף, בכל הקשור לשיעור שכר הטרחה המוסכם עבור הטיפול בשני התיקים הראשונים, הרי שהנתבע לא כפר באמיתות נספח ג', שם צוין שיעור שכר הטרחה עבור שני התיקים הראשונים (ר' סעיף 6(2)(יב) לכתב ההגנה; הנתבע אומנם טוען שהאמור בסעיף 12 לכתב התביעה אינו משקף את המוסכם, אולם הוא מאשר את קיום המכתב – נספח ג' לכתב התביעה – תוך דחיית המילים "מוסכם"; הנתבע לא הראה ששיגר לתובעת מכתב נגדי, בו הוא מציין – בזמן אמת – שהאמור בנספח ג' לכתב התביעה אינו משקף את ההסכמה אליה הגיעו הצדדים, על כן איני מקבל את הסתייגויותיו).

התובעת זכאית לתשלום שכר טרחה בגין הטיפול בשני התיקים הראשונים בשיעור של 15,000$ בצירוף מע"מ; מששולם סך של 36,600 ₪ (בדיון נטען ששולם סך של 36,400 ₪; לנוכח הנטען בכתב התביעה, יובא בחשבון הנתון בכתב התביעה, שהוא גבוה יותר), על הנתבע לשלם לתובעת סך של 23,400 ₪ בצירוף מע"מ.

בכל הקשור לטיפול המשפטי בתיק השלישי, הרי שבמועד בו סיימה התובעת את הייצוג בהליך לא הסתיים הטיפול בתיק. אין די בטענת התובעת לפיה הטיפול היה "על סף סיום" [עמ' 5, ש' 29 – 30], כאשר התיק לא הובא לדיון בפניי ולא ניתן היה ללמוד על היקף הפעילות בתיק, המורכבות, השלב המדויק בו הסתיים ההליך וכיוצב'; אין די בהעלאת טענה לפיה המגשר הציע להביא את ההליך לסיום ללא הטלת חיוב כלשהו לחובת הנתבע. עובדה היא שעל אף הליך הגישור טרם הסתיים התיק ולא ברור מהו היקפו המדויק של ההליך שהנתבע עוד נדרש לו עד לסיום הטיפול בתיק.

לא ניתן לדרוש תשלום שכר טרחה מלא בגין הליך משפטי שהטיפול בו לא הגיע לסיומו; ניתן להעלות דרישה לתשלום שכר טרחה ראוי, אולם לצורך כך יש להניח תשתית עובדתית הן בכל הקשור לשאלת היקף הטיפול בתיק והן באשר לשאלה מהו שכר הטרחה הראוי בהליך כאמור.

בע"א 136/92 ביניש-עדיאל-עורכי דין נ' דניה סיבוס חברה לבניין בע"מ, פ"ד מז(5) 114 (1993) נקבע בכל הקשור לשיעור שכר הטרחה הראוי: "קביעת השכר הראוי בגין טרחת עורך-דין צריך שתיעשה בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו. שיעורו של השכר הראוי אינו בגדר ידיעה שיפוטית, ואין בית המשפט מוסמך לקובעו על-פי שיקול דעתו בלבד, בלי שקביעותיו תתבססנה על ראיות שהובאו" (עמ' 125).

לא עלה בידי התובעת להניח תשתית עובדתית מספקת. התוצאה הינה, שלא הוכח שיעור שכר הטרחה הראוי המגיע לתובעת בכל הקשור לטיפול בתיק השלישי והתביעה לתשלום שכר טרחה בגין הליך זה – נדחית.

התביעה מתייחסת לשלושה תיקים בלבד, כאמור לעיל; בנסיבות כאמור, לא מצאתי מקום להתייחס להליכים נוספים בהם ייצגה התובעת את הנתבע.

בכל הקשור לטענה לפיה קיימים כספי הוצאות שלא הועברו לנתבע – היה על הנתבע להניח תשתית עובדתית מספקת להוכחת שיעור ההוצאות וביחס לשאלה האם הכספים הועברו על ידי הגורם המשלם אל התובעת (עבור הנתבע, מבלי להעביר אליו את הכספים). הנתבע הוא צד להליכים המשפטיים וגם ללא העברת התיקים לחזקתו הוא יכול היה לפנות אל תיק ביהמ"ש ולצלם את התיעוד הרלבנטי ולאחר מכן לערוך בירור מתאים עם הגורם שאמור לשאת בתשלום ההוצאות.

על יסוד האמור לעיל, התביעה מתקבלת – בחלקה. אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת בתוך 30 יום מהיום סך של 23,400 ₪ בצירוף מע"מ – בסה"כ סך של 27,378 ₪, בצירוף אגרת משפט ע"ס 274 ₪, כל זאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל ובצירוף הוצאות משפט ע"ס 500 ₪. במסגרת קביעת שיעור ההוצאות הבאתי בחשבון את העובדה שהתביעה התקבלה בחלקה בלבד.